כאלחוטאי השתתף בהתקפת-חכידונים על בארחאבה. וזוא גמנזז עם המעטים שחזרו משם שלמים. למחרת בבוקר הודיע לנו שהוא "גומר את העסק".
"איך!" שאלנו אותו.
"סימכו על סאנשו", אמר.
הוא ניגש לרופא הגדוד. הרופא היה טיפוס שנוא אשר לא פעם רצו לתקוע בו כדור. סיפרו עליו כי פעם ניגש אליו חייל שפגז מצרי קטע את ראשו. "אצלי לא תעמיד פנים", אמר לו הרופא. "אני מכיר משתמטים כמוך. קח אספירין ותחזור למשלט לפני שאגיד למפקד שלך לשים אותך בבית-הסוהר!"
סאנשו ניגש לרופא ואמר לו שהוא סובל מכאב ראש והתקפות של דכאון. הרופא נתן לו אספירין ושיחרר אותו מכל תפקיד למשך יומיים. סאנשו זרק את האספירין לבית-הכסא וגמר לקרוא את "טרופיק הסרטן" של הנרי מילר.
ביום השלישי ניגש לרופא כשפניו קורנות. הזמין את הרופא לרומבה והתחיל לרקוד עמו במרפאה. הרופא השתחרר מידיו בקושי ונתן לו זריקה מרגיעה.
מאז הפכו חייו של הרופא לגיהנום. מדי בוקר היה סאנשו מופיע אצלו כשתחבולה חדשה בראשו. פעם שמע הפצצה והתחבא תחת השולחן. למחרת הריץ את הרופא דרך כל המחנה כדי להדגים לו התקפת כידונים.
אנחנו, ידידיו של סאנשו, עמדנו מן הצד ונהנינו מן הדו-קרב. התערבנו בינינו מי ישתגע קודם - סאנשו או הרופא. שניהם היו גאליצאים, ולא נכנעו בנקל. לבסוף שוכנע הרופא שדעתו של סאנשו נטרפה באמת באותה התקפה. הוא החליט לשלחו לבית החולים הצבאי לחולי רוח.
בערב יצא סאנשו להתקפה הגדולה על עיראק-אל-מאדי. עד