פרק ט.
מבעד לחלון חודרת קרן-אור ראשונה, קרה וחיוורת. השחר עולה.
יום חדש.
הששה-עשר בדצמבר, אלף-תשע-מאות-ארבעים-ושמונה. הגשם פסק.
דממה מוזרה השתלטה בחדר. דממה בלתי טבעית. משהו חסר. משהו נעלם.
מה?
החריקה פסקה.
הפצוע מולי שוכב ללא נוע. ראשו שמוט על צידו. נשימתו פסקה.
עוד אדם מת.