מדינח כזאת לא יתכן שתהיה חפשית כלפי חוץ, ונתמיד בהיסטוריה מתחיל השיעבוד מבית.
מכבש של שרירות ממשלתית דורם את חופש הפרט והופך את המונח עצמו ללעג. ה"אזרדו" במדינה אינו יכול לזוז, לנשום ולהרים ראש בלי רשיון ממשלתי. "מפקחים" עורכים חיפושים בבתים. גם בולשת פוליטית כבר קמה. חופש הביטוי אינו קיים למעשה. אם לא נשלחו אנשים למאסר בעוון פרסום דעות בלתי-נוחות, הרי זה רק מפני שלא נשארה כל אפשרות לפרסום הדעות עצמן. העתונות כמעט כולה משוחדת - זנב של מפלגות. המפלגות עצמן שותפות כולן למשטר היסודי של המדינה ו"לוחמות" ביניהן על ענינים של מה בכך. ההוצאות-לאור דואגות בחרדה לקיצבת-הנייר התלויה בחסד הממשלה.
גם שרירות זו אינה תופעה של רגע. אין היא מצב סטאטי.
זח הוא תהליך אשר יגבר וילך בהכרח, כאשר גם הוא נובע מתפיסת-היסוד של המדינה.
הולכים אנו לקראת מצב בו הדאגה לסעודה הבאה תדחק מלב האזרח את הדאגה לתופעות חברתיות ומדיניות הקובעות את גורל חייו. חוג קטן של אוטוקראטים - מוכשרים או לא מוכשרים - יקבע את מאכלנו ומשקנו, שעשועינו ודעותינו, - מה נחשוב ומה נאהב ונשנא.
"האזרח יהיה חייל", פרט בתוך עדר אשר יצעד לשריקת הפיקוד, בקצב אחיד, מן העריסה אל הקבר.
לא יהיה צורך בשום כפיה. לא יחיו כל אידיאלים ממריצים, אם פרטיים ואם קיבוציים. לא יהיה עוד שכר או רווח אשר למענם כדאי להתאמץ. וההזנה הבלתי-מספקת, שלא תשאיר עוד מקום להתפתחות גופנית של הדור הצעיר ביותר, תאכל את שארית המרץ.
אנחנו נהפוך לעדה ליבאנטינית, אחת מני רבות.