השראתו מצבא הוד מלכותו, מלך בריטניה.
המסורת הצבאית הבריטית היא מן המפגרות בעולם. היא נוצרה לפני מאתיים שנה ומעלה, שעה שחיל-הרגלים הסתער בשורות מכונסות על הרובים הבלתי-יעילים של אויבו. זוהי מסורת המשפילה את האדם ושוברת את אישיותו, הנוטלת כל יזמה מטוראים, סמלים וקצינים נמוכים כאחד.
כל אשר יש לו מידת-מה של נסיון קרבי וידיעה כל שהיא בתיאוריה הצבאית של ימינו יודע אל נכון כי מסורת זו היא האויב העיקרי לצבא החדיש. הצבא החדיש אינו מסתער בשורות מכונסות אל אויבו. אין הוא מסתער בכלל. הוא פועל באמצעות קבוצות זעירות של חיילים, המסתננים מבעד לקוי ה"אויב" והנעזרים ע"י הכלים הטכניים החדישים. צבא זה אינו זקוק למשמעת עיוורת, כי אם למשמעת נבונה ומפוכחת, הוא זקוק למפקדים, סמלים וטוראים היודעים לפעול באופן עצמאי, מבלי לקבל פקודות נוקשות ומפורטות. לכן דרשו כל הוגי-הדעות הצבאיים בבריטניה, החל מלידאלהארט השמרני וכלה בטום וינטרינגהאם הסוציאליסטי, לסלק את המסורות העבשות ולהקים צבא שלא יהיה עוד בשר-תותחים.
אין אנחנו רשאים להשאיר ויכוח זה בידי "אנשי-מקצוע", אמיתיים או מדומים. אדישותו של הציבור האזרחי במדינת-ישראל לגבי המשמר השורר בצבא הוא אחד הסימפטומים המאלפים ביותר להתנוונות הציבורית הגוברת והולכת. אופיו של הצבא הוא ענין חיוני לכולנו לא רק כאנשי "עתודות" אלא גם כאזרחי המדינה.
אם תובע ראש המטה-הכללי של הצבא שהמדינה תהיה מוכנה בכל עת להגן על בטחונה, אין זו אלא דרישה הגיונית. אולם כשהוא מוסיף לדרוש שהמורים בבתי-הספר העממיים ישעבדו לצרכי החינוך הצבאי של הילדים את כל מקצועות הלימוד - "החל מן האלגברה וכלה בתולדות ישראל" - הריהו צועד בדרך-המלך של המיליטריזם