דורנו. הוא ישבור את חומות הגיטו, הקרויות כיום "גבולות ישראל", יפתח בפני כולנו אופקים חדשים של יצירה, ויעמיד לפנינו תפקידים שלמענם כדאי לחיות, חיים של טעם ושל תוכן.
אינני סוחר ברפואות-פאטנט, ואינני מאמין בפתרונות קלים.
זהו תפקיד לדור שלם. הוא יצריך תבונה, עוז-רוח וסבלנות. הוא מצריך דבקות באידיאל שאינו נובע מן היצרים הפרימיטיבים של דם ומלחמה.
דרך זאת אינה קלה. יתכן כי הדרך אל קברות נגבה, לטרון וגוש-עציון חושים תהיה קלה יותר.
* * *
שמענו אומרים לנו: חלומות שוא הם כל אלה. לא יהיה שלום עם עמי ערב. לא אנו אשמים בכך. אשמים הערבים. הם דחו כל שלום בעבר. הם ידחוהו בעתיד.
טענה זו בשקר יסודה. מעולם לא נעשה נסיון רציני לגשור גשר בין עברי לערבי, פרט לנסיון רופף של פגישת פייצל-וייצמן, שנתקיימה ביזמת האנגלי לורנס, במגמה ברורה לקבל את הסכמת שני הצדדים לשלטון בריטי בפלשתינה.
הבוז ללאומיות הערבית, הלאומנות הצרה של הגיטו, השטחיות של הרעיון הציוני. מנעו את הצעד הראשון מצדנו. בטחנו באנגלים, באמריקאים, באו"ם. לבסוף הוכרחנו להישען על הכידון. אלא שאין הכידון כלי נוח לשבת עליו לאורך ימים.
משטר ישן, תמיד קל לו לטעון כנגד רעיון חדש כי אינו בר-ביצוע.
שהרי עצם קיומה של המשטר הישן מונע את ביצועו של הרעיון החדש.
אם אומרים דוברי המשטר: "אין הדבר אפשרי". עונים אנו:
"לכם אין הוא אפשרי!"
ראשי המשטר במדינת-ישראל לא יהיו מסמלים לפתוח דף