אך באותה שעה הרגנו "אויבים" ללא צורף וללא טעם, בהנאת-רצח או באדישות של טמטום.
יצרנו לעצמנו חיי שותפות, התחלקנו בכל, נדיבים עד אין גבול. ובאותה שעה שדדנו מכל הבא ליד, החל מן ה"מזכרות" הקטנות שלקחנו בחזית, מגופות הרוגים ומכפרים "נטושים", וכלה בערים שלמות שהורקו בעזרתנו ובהסכמתנו ע"י משתמטים בעורף.
אמת היא: הקרבנו, הצלנו, הושענו.
אך אמת גם זאת: רצחנו, שדדנו, אנסנו.
היה נדמה לנו כי אפשר לנהל שני חשבונות מוסריים נפרדים, שאינם נוגעים זח לזה. תודעתנו היתה מפוצלת, נפשנו היתה מחולקת.
לכן אין אנחנו מסוגלים לגבש אידיאלים ברורים וללחום למענם באותה עקביות עקשנית המובילה לנצחון.
אם התמרמרת למקרא ספר זה, אם סברת כי הכתמתי את שמו הטוב של הנוער העברי, זכור-נא זאת:
חובה היא לנו לערוך את חשבון-הנפש. בלעדיו לא נכיר את האויב אשר בתוכו ולא נתגבר עליון בלעדיו לא נגיע לשלמות הנפשית שתוציאנו למרחב.
* * *
נפשנו מפוצלת.
רצונותינו ושאיפותינו, רגשותינו ומחשבותינו, הגיונותינו וצרכינו - אין הם ממוזגים בהשקפת-עולם שלמה. כל אחד מהם קיים קיום עצמאי משלו, ללא קשר עם זולתו.
יש בנו אבחנה של טוב ורע. יש בנו שאיפות פוליטיות. אך מעולם לא היה בנפשנו מגע בין המוסר והפוליטיקה. מעולם לא ניסינו להתאים את ההגיון הפוליטי להגיון המוסר, ואת צרכינו המוסריים לצרכינו הפוליטיים.
יש לנו נטיה לטכניקה, ליעילות ארגונית. אך מעולם לא ניסינו