הבנים דבקים בצורות שהתרוקנו מתוכנן, באשר אין כל תוכן זזדש בלבם.
קמה לנו "ספרות צעירה" המכה בתופים הגדולים. היא משחקת בצורות, במליצות, בסגנונות, במלים. אך היכן התוכן? היכן האידיאלים? היכן החוויה העמוקה של הסופר? היא מכה בתוף הגדול של הסוציאליזם. היכן האידיאל הסוציאליסטי החי בכל הספרות הזאת? היא מתקשטת בנוצות החזית. אך היכן חווית-החזית בדפיה, זו חווית-האמת של לוחמים אשר לא ישבו במטות נוחים ובמשרדי העורף?
הבה גם כאן: הבנים משחקים בצורות, רודפים אחרי שמות, ותוכן חי אין בהם.
האם לא נולדו האישים בדורנו, יוצרים של אמת, מנהיגים של אמת? או שמא מניחים אנו להוגים וליוצרים שבתוכנו להיחנק תוך אוירה של אינרציה ואדישות, שלא נשאר בה מקום לאידיאלים כל שהם?
* * *
אם חיים אנחנו באפס הגדול, ללא ערכים מוחלטים, מוקפים תחליפים עלובים, הרי אשם בכך, במידה מכרעת, החינוך אשר זכינו לו.
כדאי לחזור שנית על אותן המלים הנוראות של ראש-מחלקת-החינוך:
"החינוך לצבא ייהפך לחלק בלתי-נפרד של החינוך. כל ישראל חיילים - זוהי הסיסמא שצריכה לרשת את מקום השאיפה העתיקה שפעלה בלב עמנו במשך דורות, להיות כל ישראל כהנים. בית-הספר צריך להקנות לילד את כל המושגים הכלולים בשם חייל, ואילו לאחר גמר בית-הספר יצטרך הנוער רק להתאמן כדי להשיג כבר יותר מזה, יותר מהדרוש לסתם חייל".
אין להאשים את הדובר במקוריות רבה. דובר אחר של התקופה