בת-קיימא שתטביע את חותמה על המרחב ועל התקופה.
יתכן כי הצרות הלאומנית של מורינו היתה אף היא רק סימפטום למחלה עמוקה יותר. לא עמד לנגד עיניהם של מורינו כל כיפום אידיאלי, דמות אנושית שבצלמה יכלו לעצב את אופיינו: אם האמינו באדמו"רים של פרץ, בטולסטוי או בא. ד. גורדון, - זרות היו דמויות אלה מכדי שנוכל להבינן, או לקבלן. האידיאלים שאולי קסמו להם בנעוריהם לא הגיעו עדינו. לכן יצרו לעצמם השקפת-עולם של תחליף, תערובת עלובה של שרידי הקרן-הקיימת וועד-הקהילה.
להשתחרר מתוצאותיו של החינוך הקלוקל, זה הוא תפקידנו הראשון. אין זה תהליך שלילי. את האין אפשר למלא רק ביש, את ערכי-התחליף אפשר לסלק רק בכוחם של ערכים מוחלטים.
* * *
אנחנו דור בלי אלוהים. אלוהים מת בלבנו. מקומו נשאר ריק. במה נמלאנו?
משחר נעורי לחמתי בדת. הגדרתי את עצמי כאנטי-דתי. בשעה שעברה עלי חווית החזית נוכחתי כי הגדרה זו אינה מדויקת. מלחמתי בדת היתה מופנית לכתובת בלתי-נכונה.
לא בדת, באשר היא דת, מצווים אנחנו ללחום, כי אם באותה מסורת חסרת-רוח המתעטפת אצלנו באיצטלא של דת.
אי-אכילת בשר-חזיר. הפיכת השבת לבית-קברות לאומי במקום שתשמש יום נופש לאדם העמל, אוסף של טכסים אליליים ומכוערים פחות או יותר - מה לכל אלה ולהרגשה דתית אמתית?
אותם המשעבדים את העם לטכסים אלה, במקום לשעבדו למוסר-של-אמת, האין הם אויבי המוסר, אויבי הדת?
מסורת-פולחן זו, אשר נושאיה מכריזים עליה כעל דת היהדות, מה היא אם לא שחצנות לאומנית מן הסוג המכוער ביותר? הרי משתמשת היא אפילו בפסוקי המוסר של הנביאים כדי לפתח "גאווה