לאומית", לפי המתכונת שנקבעה באותה ציטטה מדברי אדולף היטלר, להקים מחיצה מלאכותית ביו "עדות", וללבות שנאה בין שכנים.
שעת-המבחן לדת היהודית באה ביום בו עמד הצעיר ה"דתי" המזוין בשדה עזוב מול פלאח זקן חסר-ישע.
האם התנהג אחרת מאשר חבריו הבלתי-דתיים?
ברגע בו רוצץ צעיר דתי את גולגלתו של נער ערבי, ברגע בו הפך קיבוץ דתי את ראשו של אויב הרוג לכלי-משחק - ברגע זה מתה הדת היהודית, אם אמנם היתה עד אז.
אולם בלב רבים נואתנו נולדה באותו רגע ההכרה כי דרוש לנו חוסר חדש, מוחלט. עליון.
השקפת-עולם המכירה בעליונותו של מוסר מוחלט, הריהי ביסודה הרגשה דתית. "דת בלי אלוהים" - אם להשתמש בהגדרתו של יוליאן האכסליי. הרגשה שאינה זקוקה לאמונה פאגאנית באל קנוא ונוקם, אף לא לאוסף של טכסים מגוחכים, אולם המבינה כי אין שלמות נפשית לאדם, לאומה ולאנושות כולה ללא מוסר עליון.
לאבותינו אין מוסר כזה. עתה יודעים כולנו כי אך הסוואה היו כל הסיסמאות של הבלגה, אי-אלמות ואי-נישול, של כיבוש בכוח העבודה היוצרת בלבד. אבותינו מברכים את קציר הזוועות של כליה ונישול, לא בנקיפת מצפון ובמוסר-כליות, אלא בשמחה, בצהלה. ראינו את דוגלי העמל, את זורעי היזע, והם מתקוטטים על רכוש לא להם, ואותם אשר אך אתמול הזדעזעו לשמע עוול כי נעשה להם, מחייכים בהנאה לגזלת הרש. לא שמענו כי הרבנות הראשית תרים את קולה נגדם. היא רק דרשה את חלקה של "היהדות הדתית" בשלל.
אנו, דור הבנים, חייבים למצוא בלבנו את המוסר החדש. לא יהיה זה מוסר רהוק מן החיים, מוסר העומד מעל לחיים. יהיה זה מוסר הפעיל בחיים, המכוון את החיים, במעשים יומיומיים; מופר שהוא גם פוליטי, גם כלכלי וגם חברתי. מוסר שיינק מן ההכרה כי