אכן מוביל הוא בכיוון הנכון/ לקראת חיים של טעם ושלמות, ושכל דרך אחרת סופה להוביל לשיכרון של התנוונות ואבדון.
* * *
ספר זה לא נכתב מתוך פסימיות. הולידה אותה אופטימיות גדולה.
כל אשר דם הנוער העברי זורם בעורקיו יודע אל נכון: געגועים עמוקים מציפים את כולנו, געגועים לאידיאלים חדשים, לאידיאל האחד, הגדול, המוחלט, אשר יתן טעם לאלף אפיקי חיינו.
דור בלתי-מרוצה אנחנו. אי-שביעת-הרצון הקדושה, האכזבה הממרה, השנאה הגלויה לכיעור אשר בחיינו - הריהם סימפטומיים לאותם געגועים עמוקים.
מאמין אני כי דרך חדשה לפנינו, וכי נוכל למצוא בנו את הכוח לצעוד בדרך זו.
כוח זה לא יימצא לנו בלי חשבון-נפש, בלי הכרת האשמה הרובצת עלינו, בלי הבנת לקויינו ושגיאותינו. אין טיהור עצמי, אין תיקון עצמי, ללא הכרת עצמנו. לא נוכל להציל את עצמנו מן הציניות, האפאטיה והאדישות שאחזו את מיטב חברינו, בלעדי טיהור עצמי זה גדולת לוחמי הקסטל, כאשר תהיה משוחררת מפגמיהם המוסריים, בה הכוח למלא את תפקיד חיינו.
מאמין אני, כי ניצנים של האידיאל הגדול כבר נתגלו בדורנו.
לא בספרות-האפם, לא בפטפוטי-ההבל של תוכיים מפלגתיים, אלא בסגנון החיים שנוצר באופן ספונטני בין אלפי הצעירים הפשוטים שיצאו לקרב.
כי מה היה, זה צבא-המתנדבים של ראשית המלחמה, אם לא תנועת נוער טראגית, תנועה שיכלה להפליא ביצירה - ושהופגתה, בגלל שרשרת השגיאות של האבות, לאפיקים של הרס. לולא פרצה המלחמה היתה תנועה זו מתבגרת ומתגבשת במרוצת השנים. בכור