הספר הזה הוא גלעד לכשלונו של דור.
הדור שהיה מגש-הכסף. הדור שהקים את המדינה בדמו.
הדור שלא הצליח לעצב אותה בדמותו ובצלמו. הדור שבגד, מתוך חולשה ורפיון-רוח, בצוואתם של הרוגי הסיבוב הראשון. הדור שלא דאג לכך שהסיבוב הראשון יהיה הסיבוב האחרון.
* * *
בני הדור הזה הגיעו בינתיים לגיל 50. הם שולטים במדינה.
חייל של תש"ח יושב על כס ראש-הממשלה, וחבריו מאיישים את כל תפקידי-המפתח במדינה.
אך האם זו המדינה, שחלמנו עליה בשוחות המופגזות של תש"ח, ליד הקברים הפתוחים של חברינו, בשיחות אין-סוף באוהלי-הסיירים?
האם זו דמותו של האדם הישראלי החדש, שטוהר בכור-ההיתוך של קרבות נואשים, מנגבה עד משמר-הירדן?
האם הסמרטוטים האלה, הנדבקים אל קרנות-המזבח של שלטון עלוב, הם אותם המפקדים הצעירים והמזהיריח שאחריהם הלכנו בדם ואש?
האם גיבורי פרשות-השחיתות, הממלאות את העיתונים, הם אותם החברים, שהיו מוכנים להשליך את נפשם מנגד כדי לפרוץ אל מישלט מכותר?
האם היורדים, אשר ראש-הממשלה מכנה אותם "נפולת של נמושות", הם אותם הבחורים הצעירים שחירפו את נפשם כדי להצילני, כאשר נפצעתי, ושכולם נמצאים עתה בניכר?
* * *