"דם יהודי יותז מן הסכין -
אז הכל יהיה טוב יותר..."
(שיר-לכת נאצי)
"לפני עלות השחר, ביום ה-19 במרס, 1944, הובלתי שיירה של הם.ס. ממחנודהריכוז מאטהאוזן לעבר בודפשט. בידי היו פקודותיו של המפקד-הארצי היטלר, שהטילו עלי לסלק את היהודים מהונגריה.
"אנשי היו מצויידים בציוד קרבי מלא, למקרה שניתקל בהתנגדות ההונגארים. כמה פעמים בדרך תפסנו מהסה, בגלל אזעקות מפני מטוסי-אוייב. לפתע עצר חיל-החלוץ. השיירה עמדה. מפקדי היחידות, כנראה על פי רמז של אחד מעוזרי, התאספו מסביב למשאית שלי ושתו כוס רום לחיי. היה זה יום הולדתי ה-38, יום הולדתי השביעי בקצין הס.ס.
"היה זה יום ראשון בשבוע, והשמש זרחה בשמיים במלוא זוהרה נאשר חצינו את הגבול להונגריה. לא כדורי רובים או קריאות מרד קיבלו את פנינו, אלא ברכותיהם של האיכרים, שכיבדונו בלחם לבן וביין. הסרנו את אקדחינו, כי ברור היה שלא ניתקל בשום התנגדות.
"אחרי הצהריים של אותו יום הגענו לבודפשט. מיד כוננתי משרד קטן בפינת חדר-המיטות שלי באחד מבתי-המלון הגדולים..."
במלים אלה תיאר אוטו אדולף אייכמן, סגן-אלוף הס.ס., כעבור שנים את התחלת המיבצע שהביא להשמדתם של מאות אלפי יהודים הונגריים. ככל פקיד במדים, ניסה לשוות למיבצע אופי קרבי כלשהו. אולם בעיקרו היה זה מיבצע משרדי. הוא התנהל בישיבות של ועדות בינמשרדיות, בחליפת מכתבים שתויקו כסדרם. האיש שניהל אותו היה פקיד קטן.
מכל פרטי הפרשה המזעזעת, יתכן כי זה הפרט המזעזע ביותר.