לפני 96 שנה כתב עורך-דין צרפתי בשם מורים ז׳ולי סאטירד.
נגד שליט צרפת, הקיסר נפוליאון השלישי, ראשון הדיקטאטורים הפאשיסטיים באירופה. החוברת נשאה את השם הארוך "דו-שיח בגיהנום בין מאקיאוולי ומונטסקיו, או הפוליטיקה של נזאקיאוולי בנואף ה-19, מאת בן-זמננו". שארל דה-מונטסקיו היה הוגה-דעות מתקדם בראשית המאה ה-18, ואילו מאקיאוולי נחשב לאבי תורת הכחש במדיניות.
בחוברת זו שם ז׳ולי בפי מאקיאוולי הרע את תורת הדיקטאטורה המודרנית - תורת האלימות והכזב, הנקם והשנאה. היתה זאת תכנית מפורטת להשתלטות על העולם כולו, תוך ניצול הטכניקה המודרנית של טרור ותעמולה.
לקורא של ימינו נראה ספרו של ז׳ולי כהברקה של גאון. לפני כמעט מאה שנים, כשאיש לא חלם עדיין על הרדיו והטלביזיה, תיאר הפרקליט הצרפתי את דמותה של הדיקטאטורה הפאשיסטית המודרנית, המבוססת על ניצול מכשירי-הקשר החדישים ביותר. הוא הסביר כיצד יכול הרפתקן מוכשר להשתלט על ההמונים, תוך ליבוי יצריהם השפלים ביותר, ולכונן בדרכי המירמה והכחש דיקטאטורה עולמית איומה. צחוק הגורל הוא כי ניתוח מזהיר זה, שנועד להזהיר את העולם מפני הרודנות הדמגוגיה, הפך ברבות הימים מכשיר מרכזי בידי ההתגלמות העליונה של אותה רודנות עצמה.
ז׳ולי לא חתם על יצירתו, אך נאסר בכל זאת ונכלא במשך שנה וחצי על-ידי משטרת הרודן. הוא וחוברתו נשכחו, עד שהגיעה בצורה מקרית לגמרי, כעבור שני דורות, לידי המחלקה הצרפתית של שרותהבטחון הרוסי, האוכראנה. ראש המחלקה, הגנראל ראצ׳קובסקי, הבין שאפשר להשתמש בחומר זה למען מטרה חדשה.
האוכראנה רצתה לפתח תנועה פוליטית שתעזור לגייס תמיכה המונית למען הריאקציה הרוסית, נגד המחתרות הסוציאליסטיות למיניהן, שביקשו להפיל את משטר הצאר. התנועה נקראה בשם המאות השחורות, ובראשה הועמד אדם בשם בוטמי. הוא היה זקוק