חברתיות המוכנות לקלוט אותו, דרושים תנאים כלכליים, רוחניים ופוליטיים.
בגרמניה אשר בין שתי מלחמות-העולם היו כל התנאים האלד. קיימים בצורה מושלמת.
יש אנשים הרוצים להתנחם באמונה כי מחלת-הרוח של תורת-
הגזע היא אפיינית-גרמנית, וכי כל גוף אחר בעולם מחוסן בפניה. לפי אמונה זו, יש בנשמה הגרמנית תכונות מיוחדות שהובילו אל הנאציזם. אולם אמונה זו כוזבת. אין ספק כי העם הגרמני אמנם סובל מתסביכים עמוקים, ההופכים אותו, יותר מאשר אנגליה או שבדיה, קרבן נוח למחלה זו. אולם לא אנגליה, לא שבדיה ולא ישראל מחוסנות מפני מחלת-רוח זו. במקרה של התמוטטות חברתית, משבר כלכלי והתערערות רוחנית, יכולות ארצות אלה להידבק במחלה זו. החיידקים קיימים בכל מקום - ואין ארץ בלי היטלרים, בלי הימלרים ובלי האייכמנים שלה. הם רק מחכים לתנאים הנכונים.
די להסתכל שוב באסיר אדולף אייכמן כדי להווכח בכך. לולא קרה בגרמניה מה שקרה, היה מסיים את חייו בתור מהנדס-מכונות קטן, והעולם לא היה שומע את השם אייכמן. ולהיפך: אם יווצרו איפעם בישראל תנאים הדומים לאלה ששררו בגרמניה, אין זה מן הנמנע כי הרבה אנשים שאנו נתקלים בהם ברחוב - עובדי-טכסטיל, צבעידירות, קצינים משוחררים - יהפכו לאייכמנים, להיטלרים ולגרינגים משלנו.
בכל זאת, אין זה מקרה שמחלת-הרוח האנטי-שמית מצאה לה מוקד דווקא בנקודה מסויימת במרחב הגרמני: בוינה, בירת אוסטריה. היטלר היה אוסטרי, והשקפת-עולמו עוצבה בוינה. אייכמן הוא גרמני שגדל באוסטריה. כמעט כל המנהיגים הנאציים החשובים היו גרמניים דרומיים, הקרובים ברוחם יותר לווינה מאשר לברלין. בלט ביניהם