כיצד הגיע איש כזה לכלל מסקנה כי האנטי-שמיות כדאית בוינה ? היו לכך כמה נתונים אובייקטיביים. עד סוף מלחמת-העולם הראשונה היתה גאליציה שייכת לקיסרות האוסטרית. בעוד שבברלין ובהאמבורג היו היהודים מתבוללים, לא נבדלו בחיצוניותם משכניהם הנוצריים, הרי הסתובבו בחוצות וינה רבבות יהודים גאליצאיים בשטריימל ובקאפוטה - זרים וחשודים בעיני הנוצרים. בעיר שני המיליונים גרו 200 אלף יהודים.
מספר היטלר במיין קאמפף: "פעם, כשהסתובבתי בעיר העתיקה,
(של וינה), נתקלתי לפתע בדמות בעלת קאפוטה ארוכה ופיאות שחורות. מחשבתי הראשונה היתה: האם גם זה יהודי ? עקבתי אחרי האיש בהסתר ובזהירות. ככל שהרביתי להתבונן בפנים זרות אלה ולבדוק קו אחרי קו, כן השתנתה השאלה במוחי ועלה ניסוח אחר: האם גם זה גרמני ?"
סיבה אחרת היתה לאומית-חברתית. הקיסרות האוסטרית-הונגרית של שושלת בית האבסבורג היתה תערובת גדולה של גזעים - גרמנים, בוסנים, הרצגוביגים, איטלקים, הונגרים, צ׳כים, סלובקים, פולנים, ועוד ועוד. ככל ששקעה הקיסרות, וככל שהתגבשה התחושה הלאומנית החדשה, כן גברה השינאה בין לאום ללאום בממלכה. בקרב הגרמנים שהיו במיעוט, התפתחה תחושה גזענית מופרזת - השאיפה להיות יותר גרמניים מאשר הגרמנים בצפון, האמונה בעליונותם הגזעית, הפחד מפני ההתחרות של בני העמים האחרים והטמיעה בהם.
בייחוד היו נגועות במחלה זו השכבות העניות של הבורגנות הגרמנית - אותן השכבות עצמן המצטיינות כיום בדרום ארצותהברית בשינאת-הכושים הקיצונית ביותר. הסוציאל-דמוקראטיה הטיפה לאחווה לאומית, לסולידריות מעמדית נגד הבורגנות. אותם שלא רצו להיות פועלים, ושלא הצליחו להשתלב בחברה הגבוהה, היו הגזענים המובהקים ביותר. כזה היה היטלר הצעיר ב-1913, וכזה היה אייכמן הצעיר כעבור עשרים שנה.