זה כי מומים מלידה הם תוצאה של תערובת גזעית. הוא טען כי אנשים בעלי מום ברגליים הם כולם בוגדים מטבעם, "אנשים אינטליגנטיים. אך שאפתניים עד אין גבול, אגואיסטים חסרי-רגש, שת™ הביאו רק נזק לעמיהם". ולראיה: טאליראנד. כל קורא ידע למי הכוונה.
גבלס כתב אודות עצמו אחרת. הוא נהג לשלוח לבטאון המפלגה, פלקישר ביאובאכטר ("המשקיף הגזעני"), דו"חים על מעשיו, בגוף שלישי, בסגנון של רומאן זעיר. למשל: "לפתע מזדקף הד"ר גבלס על מושבו. עצור, חבר, נהג, עצור! המכונית נעצרת. מה קרה, דוקטור ? - לא יודע, אבל אנחנו בסכנה! אנחנו מכניסים יד לכיס וקופצים החוצה. מאומה לא נראה, לא נשמע. מסובבים את המכונית. כל הגלגלים מנופחים היטב. אבל האלו! מה זה ? בגלגל האחורי השמאלי חסרים ארבעה ברגים. ארבעה, מתוך חמשה. מעשה-שטן שפל. כך לוחמים היהדות ומשרתיה!"
אך כל זה כאין וכאפס לעומת סגנון דיבורו של גבלס על היטלר.
הננס היה זקוק לענק - אמיתי או מדומה. איש לא החניף לפירר כמוהו. "הוא צדק תמיד!" הוא "נהדר, גדול בפשטותו ופשוט בגדולתו". כל סקירה של היטלר היא "מיסמך קלאסי של מחשב מדוייק". היטלר הוא "מקור לא-אכזב של כוח המתחדש לעד" כי "אין אדם המקורץ פחות מחומר העריצים". על כן "הפירר עומד תמיד מעליט ככוכב!" חומר שאפשר לנצלו גם לצרכי מסעי-התעוררות ישראליים.
איש לא אהב את גבלס. איש לא היה בטוח אם התועמלן הקטן מאמין אף במילה אחת שיצאה מפיו. שחצנותו היתה בלתי-נסבלת, הציניות שלו הרגיזה. אפילו האנטי-שמיות שלו היתה חשודה, ויתכן כי בניגוד להיטלר ולהימלר באמת ראה בה רק מכשיר דמגוגי יעיל. גם בחו"ל עורר בחילה. כאשר נשלח לייצג את גרמניה בג׳נבה של חברהלאומים, פירסם עתון מקומי קאריקטורה של בעל-המום הננסי והשחרחר. הכותרת: "מי זה? הרי זה נציג הגזע הנורדי הגבוה, הבריא, הבלונדי ותכול העין!"