אדם מוכשר, בלתי-יציב, נברוטי. בימים כתיקונם היה מגיע בקושי לדרגת חבר באגודת-הסופרים. בתל-אביב של היום, היה מבלה את ימיו בקפה נסית ומדבר על ספרים אותם לא יכתוב לעולם.
איש אחר לגמרי היה הרמן וילהלם גרינג, גיבור-המלחמה גבההקומה, שופע-החיים, נושאן של בדיחות בלתי-ספורות. רק זה היה משותף לו ולתועמלן הקטן: הוא לא היה מסוגל להסתדר בחיים האזרחיים.
גרינג היה בעל רקע פסיכו-אנליטי קלאסי. אביו היה נציב קולוניאלי וקונסול של גרמניה הקיסרית. הוא היה אלמן בן 45 כאשר נשא לאשה את אמו של הרמן, אז רווקה בת 26. המקום: לונדון, העיר אשר בן הנשואין האלה כמעט הצליח להחריבה.
הרמן, הבן הרביעי של נשואין אלה, נולד בשעה שאמו ביקרה ביקור חטוף בגרמניה, לפני שהצטרפה שוב אל בעלה בהאיטי. היא השאירה את בנה, שהופקד בבית זר ולא ראה את הוריו עד שהגיע לגיל שש. אין פלא שגדל כילד מופרע, שברח מכל בתי-הספר ויכול היה להתפתח לפושע צעיר, אלמלא מצאו ההורים המודאגים פתרון: הם שלחוהו לפנימיה צבאית.
שם גדל גרינג, שעה שמשפחתו, שלא יכלה להתקיים על הפנסיה הצנועה של האב, היתה בארמונו ועל חשבונו של ידיד-משפחה יהודי בשם הד"ר הרמן אפגשטיין, סנדקו של גרינג, שנקרא על שמו. אין פלא שגרינג היה הפחות אנטי-שמי בצמרת הנאצית, שהיו לו ידידים יהודיים ושאף העניק תואר של גנרל-חיל-האוויר לארהארד מילך, איש ממוצא יהודי. הדבר לא הפריע לגרינג להשתתף בפוגרומים ובהשמדה.
הקאריירה הצבאית התאימה לצעיר המתפרע. הוא היה תלמיד לדוגמה, ולאחר מכן חייל קרבי אמיץ אך בלתי-ממושמע. הוא הפר פקודות, ביצע פעולות על דעת עצמו. אילו היה ישראלי, היה הופך מן