משטרה, ויכלו לתת פורקן חופשי לסטיותיהם השונות, כולל סאדיזם מחריד. אולם היטלר הכריח את רים, לכל הפחות, להתחתן, כדי לטשטש את השערוריה. בימיו הראשונים של השלטון נפוצה בגרמניה הבדיחה כי רים תלה מעל למיטודהכלולות שלו סיסמה יוונית מתוקנת: "ההלך, בבואך אל הפירר, הגד לו כי ראית אותנו שוכבים כאן, כפי שציוותה המולדת."
הדמות המגעילה ביותר בתנועה היתה זו של יוליוס שטרייכר. במשטר אחר, היה נודד בין בית-הסוהר ובית-החולים לחולי-נפש. בגרמניה עלה לגדולה, הפך שליט כל-יכול של מחוז חשוב (פראגקוניה, בצפון באוואריה), וזכה לבסוף לכבוד העליון לשבת על ספסל-הנאשמים של נירנברג ולהיתלות שם. היידן, הביוגראף של הפירר, קרא לו פעם: "ההיטלר האמיתי".
תחילה ראה שטרייכר את עצמו כמתחרהו של היטלר, מועמד לכתר הפירר של גרמניה. הוא יסד מפלגה זעירה משלו, "המפלגה הסוציאליסטית הגרמנית", שהתבססה בנירנברג, כשמפלגת היטלר הקטנה התבססה במינכן הסמוכה. אולם כאשר שותפיו מאסו בו, נכנע שטרייכר להיטלר וביקש ממנו עזרה. הוא שכב לידו על הכביש בפוטש של 1923, סיפק לו כסף בשנים הקשות שלאחר מכן. היטלר נשאר נאמן לו עד הסוף, אף שידע כי עצם שמו של שטרייכר מעורר חלחלה בעולם התרבותי.
שטרייכר היה מורה בבית-ספר יסודי. הוא סולק ממישרה זו אחרי שהואשם כמה פעמים בביצוע מעשים מגונים בתלמידותיו. יריביו במפלגה האשימוהו בכך שהוא מטריד את נשותיהם של חברי-המפלגה בצורה גסה ביותר. במשרד ישב בדרך כלל מאחורי שולחן-הכתיבה כשהוא ערום כביום היוולדו. עלון של יריביו פירסם פעם את תמונתו בפוזה זו, כשמתחתה הכתובת: "האם היה מר יוליוס שטרייכר