כל הסימנים, היה בן תערובת גזעית גרמנית-אסטונית-לטווית. על כן השתדל בכל כוחו להזדהות עם הגרמנים, שהיוו את צמרת החברה באותה ארץ ושלטו באחוזותיה החקלאיות. הגזענות שלו היתה פרי תסביך-נהיתות כפול, לאומי וחברתי כאחד. על-ידי הפיכתו לגרמני לאומני-גזעני, ביקש לעלות לשיכבה החברתית העליונה, אליה לא השתייך מעולם.
במלחמת-העולם, בה לחמה גרמניה נגד רוסיה, נשאר רוזנברג דווקא ברוסיה, המשיך בלימודיו במוסקבה, בשפה הרוסית. הוא השתייך לאגודת-סטודנטים של בני המיעוט הגרמני ברוסיה, שכללה גם יהודים, ושהשתתפה בחגי-הנצחון הרוסיים כדי שהממשלה לא תחרים את מועדונה. רוזנברג השיג לבסוף דיפלומה של אדריכל.
אחרי ההתמוטטות הרוסית, הגיע רוזנברג סוף-סוף לגרמניה. לפי גירסה אחת, עבר בדרך בצרפת, שעוד לחמה אז בגרמניה. גרינג אמר עליו פעם: "מעניין אותי לדעת מה בעצם עשה הברנש הזה בפאריס ב-1918!" הוא עצמו טען כי התנדב לצבא הגרמני קרוב לסוף המלחמה, אך נפסל בגלל היותו "רוסי".
בגרמניה השתייך רוזנברג לקבוצה מעורבת של רוסים לבנים וגרמנים שנולדו ברוסיה. הקבוצה הטיפה לשבירת ברית-המועצות, להקמת רפובליקה אוקראינית, לביתור פולין, ועוד. לרשותה עמדו קרנות ניכרות - וחלק מהן הועברו על-ידי רוזנברג להיטלר, יחד עם השקפת-העולם האנטי-רוסית, שהפכה לעמוד-התווך בתורת היטלר.
האמביציה העיקרית של רוזנברג היתה להתגלות כפילוסוף העיקרי של דורו. למטרה זו כתב ספר ארוך ומבולבל בשם המיתום של המאה ה-20 *. בו הטיף למלחמה ביהדות ובנצרות, ובחידוש הדת הפגנית של הגרמנים הקדמונים. אחרי הגיע הנאצים לשלטון, נאלץ למעשה כל גרמני לרכוש את הספר.
* חיקוי גלוי של ספרו של הוסטון סטוארט צ׳מברליין, יסודות המאה ה-19 (ראה להלן).