להיתלות בו, מכשיר להתנקם בו בחברה הסדירה. כולם ביקשו צבא בו יוכלו להיקלט, להיטמע, לאבד את תחושת אפסותם האישית.
לבדו, היה כל אחד מהם אפס. אולם ביחד הצליחו ליהפך לכוח אדיר - אכזר מאין-כמוהו, מוחץ מאין-כמוהו, דווקא מפני שהיה משוחרר מכל מעצור מוסרי ואנושי. כדי להתלכד למחנה כזה, היו דרושים רק שניים: רעיון דינאמי ומנהיג עליון.
כאשר נמצא המנהיג, היה זה הלא-יוצלח העליון, האיש שנכשל יותר מכולם, הפרצוף המחוק ביותר, אדם "באנאלי ונורא" כאחד, כדברי הביוגראף שלו. זה היה מלך הלא-יוצלחים, שליכד אותם לכוח אדיר והוביל אותם עד למיפתן שלטון-העולם.
קורות חייו של אדולף היטלר נראות כאילו נלקחו ישר מספר הדוגמות של פסיכו-אנליטיקאן. היה לו הרקע המובהק של איש מופרע.
אביו היה אחד אלואם שיקלגרובר, ששינה את שמו, מאוחר בחייו, ל"היטלר", כדי לזכות בירושה של קרוב-משפחה בעל אותו שם, שהיה אולי אביו. בגרמניה יש לשם "שיקלגרובר" צליל מגוחך במיוחד, ורבים תמהו לאחר מכן מה היה קורה אלמלא שינה האב את שמו. קשה היד. לתאר את אנשי פלוגות-הסער מברכים זה את זה בברכת "הייל שיקלגרובר \"
שיקלגרובר-האב נולד כילד בלתי-חוקי. כל משפחתו היתה יוצאת דופן. אביו המשוער, אחד יוהאן גיאורג הידלר, היה טוחן נודד, שהסתובב בין הכפרים במחוז האוסטרי הסמוך לגבול עם גרמניה וצ׳כיה. חמשה חדשים אחרי נשואיו הראשונים נולד לו בן, שמת יחד עם האם. כעבור 18 שנה נשא לאשה בת-כפר בשם מאריה אנה שיקלגרובר, שילדה את אביו של אדולף היטלר - חמש שנים לפני הנשואין. יוהאן לא טרח לאמץ רשמית את אלואס שיקלגרובר. האשה מתה, יוהאן נעלם. רק כעבור שלושים שנה צץ שוב, והודיע בפני