"היטלר הוא גרמני - גרמניה היא היטלר!" אמרה אהת הסיסמות היותר-מפורסמות של הנאצים. יתכן כי סיסמה זו צפנה אמת עמיקה יותר מכפי שהבינו אף הנאצים עצמם.
אדם המחפש את נקודת-המשבר בהתפתחות הנשמה הגרמנית, יצטרך לחזור כמה מאות שנים אחורה. כמו פסיכו-אנליטיקן, המפשפש בזכרוגות-הילדות הנשכחים-כביכול של האיש המופרע, יחפש הפסיכוהיסטוריון את הנקודה בה חדלה הנשמה הגרמנית להיות "נורמאלית".
המאורע המרכזי הזה, המוסיף להטביע את חותמו ד׳ניסתד על כל קורות העם הגרמני מאז ועד היום, הוא מלחמת-שלושים-השנה.
כאשר פרצה מלחמה זו, היתה גרמניה ארץ פורחת, עריסה של תרבות. טובי בניה התלהבו מרעיונותיהם הנשגבים של ההומאניסטים הדגולים - אראסמוס איש-רוטרדאם, אולריך פון-הוטן וחבריהם.
מסביב לגרמניה החלה הרוח הלאומית החדשה ללכד נסיכויות מפוצלות למדינות לאומיות גדולות. אנגליה, צרפת, הולנד, ספרד ופורטוגל התחרו ביניהן מעבר לימים - באמריקה, באפריקה ובאסיה. העם הגרמני הגדול עמד אף הוא בהתחלת דרך זו, יכול היה לקוות לאיחוד נסיכויות וליצירת מעצמה עולמית גרמנית.
ואז קרה האסון. ב-1618 פרצה המלחמה הגדולה, ששינתה את גורל העם הגרמני.
101 שנה לפני כן הדביק נזיר גרמני בשם מארטין לותי את 95 התיזות שלו על שער כנסיית הטירה של העיר ויטנברג. איש זה, שהשפיע על נפש האומה הגרמנית יותר מכל אדם אחר, הביא לפילוג הכנסייה. הוא הטיף לשיחרור גרמניה מעול האפיפיור וכמריו. קרא דרור למאוויים הכמוסים של העם הגרמני. ב-1521, בוועידה של וודמס, הכריז: "כאן הנני עומד, איני יכול אחרת!"