ספרדים ובני תריסר עמים אחרים ירדו על גרמניה. המערכים הדתיים ניטשטשו. צרפת הקאתולית עזרה למלך הפרוטסטנטי של שבדיה להילחם בקיסר הקאתולי של וינה. בריטניה שיחקה מישחק משלה. הכל דאגו לאינטרסים של עצמם - פרט לגרמניה המפוצלת, ששילמה את המחיר.
במשך שלושים שנה עברו גדודים קאתוליים ופרוטסטנטיים שכיריהם של וואלנשטיין וטילי, חיילים שבדיים וספרדיים, לאורכו ולרוחבו של הנוף הגרמני. לכולם היה מכנה משותף אחד: הם הרגו את האיכר, אנסו את אשתו, שדדו את רכושו ודרסו את תבואתו. ערים שלמות נלכדו, תוך שחיטת כל תושביהן, לא פעם אלא כמה פעמים בדור אחד.
כאשר נסתיים הטבח הקדוש, בשנת 1648, היתה גרמניה חרבה. שליש מבניה נהרג. יותר ממחצית שיטחה הפכה. שממה. עד היום מרדימות אמהות גרמניות את בניהן בשיר-ערש: "עופי חיפושית׳׳ אבא יצא לקרב / אמא נמצאת בפומרניה*/ פומרניה נשרפה כולה/ עופי חיפושית..." מעטים הגרמנים היודעים כי שיר זה נולד במלחמתשלושים-שנה.
כעבור שלוש מאות שנה עוד מעסיקה מלחמת-שלושים-השנה את היוצרים הגרמניים. אחד הפירות - מחזהו הנהדר של ברטולד ברכט, אמא קוראג׳ - הוצג אף על קרשי-הבמה בישראל.
גרוע מן הטבח וההרס היה הפיצול, שהפך מאז תופעת-קבע בגרמניה. מאות מלכים, נסיכים, דוכסים וכמרים-שליטים שמרו אישאיש בעקשנות על חלקתו הקטנה, הפכו את גרמניה לשדה-קרב נצחי של אינטרסים זרים.
* פומרניה - מחוז לאורך הים הבאלטי, שחלקים ממנו השתייכו, בתקופות שונות, לפרוסיה, לשבדיה ולפולין.