הכרזת-מלחמה. הוא בגד בבני-בריתו, הפר חוזים, השתמש בכל השיטות של ניקולו מאקיאוולי. בשעות הפנאי שלו ניגן בחליל, כתב ספר שגינה בחריפות את תורותיו של אותו מאקיאוולי.
המלחמות של פריץ התישו את פרוסיה, וכמעט הביאוה אל עברי פי פחת. אולם בסיומן הפכה פרוסיה המעצמה הצבאית העיקרית של אירופה. כל העמים קינאו בצבאה. היד. זה צבא שרגל במשמעת עיוורת, כמעט בהמית. הוא חייב היה להיות כזה, כי הטאקטיקה של אותם הימים היתה מבוססת על התקפות-מצח של גושי-חיילים שנאלצו לצעוד בשורות ישרות ומכונסות ישר לתוך לועי-הרובים של האויב. טעינתרובה היתה פעולה מורכבת ומסובכת, הצריכה שורה ארוכה של תנועות, כולל הכנסת הכדור לקנה דרך הלוע. רק אדם מאולף כמו כלב, שרוחו העצמאית נשברה לחלוטין, הפועל כמכונה אוטומאטית, היה מסוגל לעשות זאת תחת אש, בלהט הקרב, כאשר מימינו ומשמאלו נפלו חבריו. החייל היה רובוט, הקצין אלוהים, העונשים על הפרת-המשמעת הקלה ביותר היו מתועבים. העונש המקובל ביותר: העבריין נאלץ לעבור בין שתי שורות של חבריו, שהיכו בו בכל כוחם באלות. מעטים הגיעו עד סוף השורה בעודם בחיים.
מבחינה זו לא היה הצבא הפרוסי שוגה מצבאות אחרים אלא רק משוכלל ומאומן יותר. אולם מקומו בהברה היה שונה. בשום מדינה אחרת בעולם לא הגיע הצבא למעמד כה מרכזי בהכרה הלאומית ובמבנה המדינה. הבריטים, שהרגישו עצמם בטוחים מאחורי מחסוםהמים, בזו לצבא וראו בו מיפלט ללא-יוצלחים. ואילו הגרמנים, שהרגישו עצמם חשופים מכל עבר בפני אויבים אדירים. ושזכרו את טבוחי מלחמת-שלושים-השנה, היו מוכנים להסכים ברציו כי הקצין הוא האיש החשוב ביותר במדינה. פולחן הצבא הפך עבודת-קודש, ואיש-הבטחון היה שליח-קודש.
אופיו של עם מעוצב על-ידי ההיסטוריה שלו, שהיא פרי נתונים גיאוגראפיים, כלכליים ומדיניים. זאת השפעת-גומלין - הנתונים המעשיים יוצרים את התרבות, והתרבות מצדה משפיעה על עיצוב