משסיים ביסמארק את תפקידה היה נדמה כי הגרמנים באו סוף-סוף אל הנחלה, וכי יהפכו מעתה גוי ככל הגויים. תקווה זו התבדתה במהרה. גרמניה החזקה, המאוחדת, בעלת הכלכלה המשגשגת והמתרחבת, נשארה ילדת-הבעיות של משפחת-העמים - מתוסבכת, בלתי-סימפאטית, חשודה בעיני שכנותיה.
בין השאר היו לכך סיבות אובייקטיביות. אי-אפשר היה לעבור בקפיצה אחת את אשר עברו מדינות אחרות בנחת, במשך שלוש מאות שנה. בתקופה שהצבא הפרוסי היה עסוק בחיסול תוצאות מלחמתשלושים-השנה והכשיר את הקרקע לאיחוד גרמניה, היתה לבריטניה ולצרפת השהות לכבוש את העולם, לייסד אימפריות אדירות.
לרייך החדש לא היו מושבות. ב-47 שנות קיומו כבש כמה רצועות-אדמה דלות באפריקה ובמזרח הרחוק, אך הן לא יכלו לספק את הגאווה הלאומית המתנפחת ואת הכלכלה שזעקה לחמרי-גלם ולשווקים. גרמניה הרגישה עצמה מקופחת, והיא ניגשה לתקן את הקיפוח במהירות האפשרית, בשיטות הפרוסיות שהתרגלה להן.
אסונו של הרייך השני היה שנבנה מסביב לפרוסיה. הקיסר היה פרוסי. ממלכת פרוסיה (שהוסיפה להתקיים, יחד עם כל שאר הנסיכויות, כמדינות נפרדות בקיסרות הפדרלית) היוותה מחצית המדינה. הפרוסים שלטו בצבא ובמינהל. המסורת הפרוסית והתרבות הפרוסית עיצבו את רוח המדינה ותפיסתה הפוליטית. יתכן כי הרייך היה מתפתח בכיוון אחר, בריא יותר, אילו נבנה מסביב לכתר האוסטרי, ואילו עוצב על-ידי הרוח של וינה, קלן או פראנקפורט, שהיתה פחות נוקשה וצרה.
עמים אחרים הגיעו לגדולה תוך שימוש באמצעים רבים ומגוונים. ממלכת האבסבורג שיגשגה והתפשטה הודות לשורה של נישואין מלכותיים מוצלחים. בריטניה גדלה על ברכי המסחר. ספרד ופורטוגאל צעדו בעקבות מגלי-היבשות. מיסיונרים דתיים ותרבותיים סללו את