כזה היה מצב-הרוח הקולקטיבי של גרמניה ב-1919. הוא היה מקביל בדיוק למצב-רוחו של חייל משוחרר, חסר משפחה, עתיד ומקצוע, בשם אדולף היטלר. הלא-יוצלח הקולקטיבי והלא-יוצלח הפרטי נפגשו. היתה זאת פגישה הרת-גורל.
"הנס אל על!
את השורות לכדו-נא!
ס. א. צועד
בעוז ובטחון
אחים אותם רצחו
ריאקציה וקומונה,
עמנו צועדים
לנצחון!"
(ההמנון הנאצי)
בימים האחרונים של מלחמת-העולם הראשונה הפגיז האויב את יחידתו של היטלר באדי רעל. אחדים נהרגו, אחדים התעוורו. גם טוראי-ראשון היטלר אדולף לקה בעיוורון זמני. הוא נשלח לבית-החולים בעיירה פאזוולק, ליד הים הבאלטי.
בלילה שבין ה-5 וה-6 לנובמבר הופיעו כמה מלחים בבית-החולים. בלחש ניהלו תעמולה למרידה. למרות שהמשא-והמתן לשביתת-גשק כבר החל, החליט פיקוד חיל-הים לשלוח ברגע האחרון את הצי למכת-פתע נואשה נגד החוף הבריטי. המלחים התמרדו נגד רעיון המסע המטורף, שבא אחרי ארבע שנים בהן כמעט ולא זזו