"פושעים שפלים ומופקדים!
"...הקיסר וילהלם השני היה הקיסר הראשון שהושיט את ידו לפיוס מנהיגי המארכסיזם. לא עלה על דעתו כי אין כבוד לפושעים. שעה שידם האחת עוד החזיקה ביד הקיסר, כבר מיששה ידם השניה אח ידית הפגיון.
"אי-אפשר לכרות ברית עם היהודי. כלפיו יש רק או-או נוקשה.
"ואילו אני החלטתי להיות לפוליטיקאי."
המנצחים במלחמה ציוו על גרמניה לצמצם את צבאה עד לגבול של 100 אלף קצינים, סמלים וטוראים. באופן יחסי, שווה מספר זה לצבא של 3000 חיילים במדינת-ישראל.
בשיא המלחמה כלל הצבא הגרמני ארבעה מיליון איש, מהם 200 אלף קצינים. רוב הקצינים האלה נזרקו עתה לרחוב, מובטלים וחסרימקצוע. המעטים שנשארו ידעו כי אין להם כל סיכוי לעלות בדרגה בצבא הזעיר. אלה גם אלה היו מרי-נפש.
תחילה לא הסכימו ראשי-הצבא לקיים מיגבלות אלה. בגבולות המזרחיים של המדינה עוד היתה נטושה מלחמה זעירה, כמעט "פרטית". יחידות בלתי-סדירות של פולנים, צ׳כים וליטאים ניסו להשתלט בכוח על מחוזות שהיו שנויים במחלוקת, בהם גרה אוכלוסיה מעורבת. הצבא הרשמי של 100 אלף החיילים, הרייכסוור ("מגן המדינה"), היה קטן מכדי להשתתף בקרבות אלה ולהבטיח באותה שעה את הבטחון הפנימי. על כן הקים בחשאי, בהסכמת הממשלה הסוציאליסטית, שורה של ארגונים צבאיים פרטיים.
אלה קראו לעצמם "פריי-קורס" ("אוגדות חופשיות" - חופשיות ממשמעת לממשלה) - על שם היחידות הפרוסיות שהוסיפו בשעתו ללחום בנאפוליאון אחרי שהמלך הפרוסי כבר נכנע לעריץ. לעתים גם נקראו, למען הפשטות, בשם "הרייכסוור השחור".