נראו בקהל קבוצות של צעירים חסונים שהצטיינו במשמעת חשודה. כאשד נשמעה קריאת-הביניים הראשונה, התנפלו הגברים חחסונים על המפריע, גררוהו החוצה, היכוחו באלות עד כדי עילפון, הוסיפו לדרוך עליו במגפיים מסומרות. למפריע השני והשלישי קרה אותו הדבר, עד שנפסקו ההפרעות.
מי היו הגברים האלה ? לא היו אלה אלא חיילי הרייכסוור, אנשי מחלקת מרגמות, ללא סימני היכר צבאיים. הם נשלחו על-ידי רים. היטלר קרא להם ס.א. תחילה נאמר שאלה ראשי-התיבות של "ספורטאבטיילונג" - פלוגת-ספורט. לאחר מכן נתקבלו כראשי-התיבות של "סטורם-אבטיילונג" - פלוגת-סער. עוד לא היו להם מדים משלהם. הם לבשו מכל הבא ליד - מדים ישנים מעודפי-המלחמה, מעילי-רוח, מכנסי-רכיבה, מגפיים.
הס.א. היה המפלגה האמיתית - השאר היה סרח-עודף. הס.א. שצעד ברחובות, שהכה ורצח יריבים, שהחזיק נשק מן המחסנים הצבאיים החשאיים, ששבר את עצמות המפריעים באסיפות היטלר ופוצץ את אסיפות יריביו - הוא שהבדיל מן הרגע הראשון את מפלגוד היטלר מכל שאר המפלגות הימניות.
בראשית היו החיילים המחופשים, שנשלחו על-ידי רים. לאחר מכן באו אנשי "האוגדות החופשיות" שהתפרקו. אחריהם באו חיילים משוחררים מובטלים, פרחחים ונוער שרצה לשחק במלחמה. תוך שלוש שנים, בהנהגתם של רים וגרינג, הפך הס.א. לצבא אדיר של 15 אלף איש - בחלקם הרב מגוייסים גיוס מלא, שחיו על-חשבון המפלגה ועמדו לשרותה 24 שעות ביממה.
מניין בא הכסף? הוא בא מתקציב הממשלה - אותה ממשלה אשר הס.א. נשבע להפילה. לייתר דיוק: הוא בא מן הקרנות הסודיות של הרייכסוור, שנועדו להגנה על הגבול. בשנים ראשונות אלה, ראה הצבא בס.א. אירגון-עזר לאומי, עתודה בלתי-סדירה לשעת-חרום, הן