נגד השכנים מעבר לגבול המזרחי, והן נגד "האויב הפנימי" הקומוניסטים.
הודות להיטלר ול-ס.א. הפכה "מפלגודהפועלים הגרמנית" לגורם רציני בגרמניה הדרומית. היא זכתה גם לשם חדש.
היטלר חיפש שם שאפשר להלביש עליו ,איזם', משהו שייראה שווה-מעמד למארכסיזם, לקומוניזם, שיש בו כדי לעורר קנאות והתלהבות דתית. כפי שאמר בכל הזדמנות: אנשים אינם מוכנים למות למען העלאה במשכורת, אבל הם מוכנים למות בעד רעיון מלהיב. ורעיון מלהיב אינו מוכרח להיות, דווקא, בעל תוכן.
הוא שיחק בכמה אפשרויות. מצא חן בעיניו השם "מפלגה סוציאלרבולוציונרית", כשם המפלגה העממית הרוסית שלחמה בבולשביקים.
40
באחד הכינוסים הופיעו נציגים של קבוצות דומות מאוסטריה ומן החבל הגרמני של צ׳כוסלובקיה. אלה קראו לעצמם "נאציונאל-סוציאליסטים". היטלר לא היה בטוח אם עליו לקבל את המונח "סוציאליזם", שהיה שנוא עליו, אך אחרי היסום - הסכים. הוא הבין כי זהו שם מצלצל, מרשים. שילוב הסוציאליזם והלאומיות נראו לו כטכסיס מצויין בו אפשר יהיה לרכוש את לבבות הפועלים.
השם הסופי היה נסדא"ם, ראשי התיבות של "מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית הסוציאליסטית". בקיצור "נקראו אנשיו "נאציונלסוציאליסטים", או פשוט "נאצים" - בניגוד ל"סוצים", כפי שנקראו הסוציאל-דמוקראטים.
אחד הקטעים האופייניים ביותר בספרו של היטלר מוקדש לחוויה שעשתה עליו רושם עז: "אחרי המלחמה הייתי נוכח בהפגנודהמונים של המארכסיזם לפני ארמון המלך. השתתפו בה כמאה ועשרים אלף איש. ים של דגלים אדומים, סרטים אדומים ופרחים אדומים העניקו