לה רושם אדיר. יכולתי להרגיש ולהבין בעצמי כמד, קל לאיש מן העם להיכנע לכישוף הסוגסטיבי של מחזה גראנדיוזי כזה".
משפט זה מגלה את כל תפיסתו התעמולתית של היטלר. הוא התייחס בבוז עמוק למפלגות הבורגניות, שביקשו לשכנע את האזרחים בטיב רעיונותיהם. תחת זאת העריץ, ללא סייג, את הטכניקה של הקומוניסטים ושל הסוציאליסטים בתקופתם המלחמתית. בימי נעוריו ראה את הטכניקה הזאת בווינה, כאשר הסוציאליזם האירופי לא הספיק עדיין להתנוון ולהתברגן. "באחד הימים נעצתי את עיני בהמון האינסופי של פועלי וינה, שעברו על פני בשורות של ארבעו-,-ארבעה. כמעט שעתיים עמדתי כך, והסתכלתי בנשימה עצורה בנחש האנושי העצום, שזחל לאטו".
מה עשה רושם כה עז על היטלר הצעיר, הסמרטוטר מבית-המחסה ? הוא תפס כי הסוציאליזם אינו רק תנועה פוליטית, אלא גם דת. את המבנה המחשבתי המונומנטלי של קארל מארכס, אותו לא הבין, פסל במחי-יד. הוא לא התעניין בבניין ההגיוני האדיר, שהפך את המארכסיזם לכוח מהפכני ואיפשר לו להשתתף, עוד כעבור 100 שנה, בעיצוב דמות המאה העשרים. אולם הוא ראה והבין את הטכניקה החיצונית של הפעלת-ההמוגים, אותה החליט להקות ולשכלל.
בעיקרה, זו טכניקה דתית. אפשר לשכנע יחיד בנימוקי הגיון - אך אי-אפשר לשכנע כך המון. ההמון נכבש על-ידי חוויה רגשית, החודרת ישר למעמקי תת-הכרתו של הפרט. ביסודו של דבר, אין הבדל בין ההמון בעצרת פוליטית לבין ההמון בבית-הכנסת.
אפשר היה לחשוב כי הנטייה הדתית של האנושות תחלש כתוצאה מן התגליות המדעיות של המאה ה-19 וד,-20. ואכן, הכנסיות הישנות שקעו והתנוונו, שעה שהמדענים הסבירו את כל רזי היקום, הטיפו לשלטון המוח האנושי וניבאו קידמה בלתי-פוסקת לקראת גן-עדן ראציונלי עלי אדמות.
אך המדענים, שהרגו את אלוהים, לא חיסלו את הצורך באלוהים.