בחדשים הראשונים שלאחר כניעת גרמניה ב-1918 הופיע בחוצות הארץ הממורמרת סמל חדש, מוזר ואימתני. הוא לבש צורות שונות. לעתים דמה לעכביש, בעל זרועות דקות וארוכות. לעתים דמה לגלגל שבור. לעתים היה מרובע, מוצק וגס. היה זה צלב-הקרם.
מניין בא ? אין איש יודע בדיוק. הוא נתגלה בעתיקות של חמש יבשות, בקברות הודיים, במקדשים אינדיאניים, בבתי-כנסת בארץישראל, בשטיחים פרסיים ועל בול של המושבה הבריטית הונג-קונג. פה ושם צץ בין האנטי-שמים האוסטריים בימי ילדותו של היטלר, מבלי לעורר אז רושם מיוחד.
עצם הפיזור העולמי הזה התאים מאד לאגדות של ממציא תורתהגזע. אם סמל אחד נמצא במקומות כה שונים, האין זה סימן מובהק לכך שגזע אחד הביא אותו לכל מקום ? אין ספק! איזה גזע t גם זה מובן מ&ליו: הגזע הארי, אשר בניו הגיעו לכל מקום, יצרו בכל אתר ואתר את יצירות התרבות האנושית - אותן יצירות שנגנבו לאחר מכן על-ידי גזעים נחותים כמו השמים, המונגולים, ועוד.
מה היתה האמת מאחורי סיפור זה ? קרוב לוודאי שצלב-הקרס היה, במקורו, בצורתו המעוגלת, סמל השמש. בדומה למגן-דויד ולצלב, היה משותף לעמים קדומים רבים. במיוחד היה צלב-הקרם מקובל בקרב העמים המונגוליים. על כן הגיע למעמד של סמל רשמי בשתי מדינות שהוקמו בידי עמים ממוצא מונגולי: פינלנד ואסטוניה.
בשנים 19-1918 לחמו שתי ארצות אלה נגד הבולשביקים. אחרי שהשתחררו מעול הצאר, לא רצו להיטמע שוב בברית- המועצות. הן קראו לעזרת הצבאות הפרטיים של הריאקציה הגרמנית. בין השאר פעלה באסטוניה "חטיבת ארהארט". אנשיה לקחו את צלב-הקרס האסטתי והצמידו אותו על קובע-הפלדה הגרמני שלהם. בתום הקרבות חזרו לגרמניה, כשהסמל עודנו מקשט את קובעיהם. אחרי כשלונם בפוטש של קאפ ירדו דרומה, למינכן, בה התרכזו עתה כל כוחות