יתכן שבהיותו ילד צעד היטלר הקאתולי, יחד עם אביו הדתי, מאחורי דגלי--הפולחן של הכנסייה, שנישאו בתהלוכות של ימיהזכרון לקדושים. הדת החדשה היתה זקוקה לדגל חדש, והיטלר ניגש לייצר אותו.
נזיין קאמפף מכיל פרק בו מסביר המנהיג כיצד תיכנן דגל זה.
ברור לגמרי שהבחירה היתה תועלתית, וכי רק לאחר מכן המציא לה את ההנמקה הרעיונית. מייצר-הדת חיפש דגל מלהיב, מסעיר, בולט וצעקני ככל האפשר.
בזה אחר זה שקל הרכבי-צבעים שונים ופסלם. מישהו הציע דגל שחור, כסמל-לאבל על אבדן הרייך ועל בגידת "תוקעי הסכין בגב". אולם השחור "אינו מבטא את כוודהרצון של תנועתנו. חוץ מזה, גם אין הצבע הזה מסעיר די-צורכו."
אם כן, מה ביחס לדגל כחול-לבן, כדגלה של בוואריה, בה פעל ? היטלר מודה שמבחינה אסטתית, זה הרכב-צבעים "נפלא". אולם הוא לא ביקש הרכב אסטתי, אלא חזק ובולט. בכלל פסל היטלר דגל שעיקרו הצבע הלבן. "הצבע הלבן אינו מסעיר. הוא מתאים לאגודות של בתולות צנועות, אך לא לתנועות המבקשות להפיל משטרים בתקופה מהפכנית". ישראלי, הנוכח בכל יום-עצמאות בעובדה שאף מאות דגלים כחולים-לבנים אינם מסוגלים לשוות לרחוב אופי חגיגי ולהסעיר את הרוח, יסכים כי בשטח זה הצטיין היטלר בכושר-אבחנה.
חוויות-הנעורים שלו לימדו את היטלר כי הצבע האדום הוא הבולט ביותר, ושאין כמוהו כדי להסעיר את הדם ולשלהב את הרגש. על כן בחר בדגל אדום, הרכיב עליו עיגול לבן בו מתנוסס צלב-הקרם.
כך צד שתי ציפורים במכה אחת. לפועלים יכול היה להגיד כי זה דגל אדום, דגל סוציאליסטי. לגנרלים ולשאר חוגי ריאקציה אמר כי זוהי רק מהדורה חדשה של דגל הרייך השני: הדגל השחור-לבן-אדום של הקיסר. חוץ מזה היה זה דגל בעל עוצמה רבה, שהתאים ביותר לצורכי פולחן דתי פגני.