לדבר-אחד. כך נוצר אוסף פנטסטי זה של תביעות גזעניות, פטפוטים, מליצות נבובות ודברי-איוולת מסמרי-שערות.
בין השאר תבע המצע את ביטול הריבית ("שבירת שיעבוד הריבית"), הלאמת הטראסטים, חלוקת הדוכנים של חנויות-הכל-בו הגדולות לחנוונים פרטיים, חיסול דמי-חכירה לקרקעות. הוא צידד ב"נצרות חיובית" וקבע את העקרון: "טובת הכלל קודמת לטובת הפרט". הוא דרש פארלמנט מרכזי חזק - רעיון רחוק מאוד מדיקטטורה. בחלק הפוליטי הוא תבע ביטול חוזי-השלום, החזרת המושבות הגרמניות באפריקה, השתתת האזרחות על הגזע (היינו, ביטול אזרחות היהודים) והכללת כל הגרמנים בגרמניה-רבתי. מכיוון שהפזורה הגרמנית היתה בתריסר ארצות (כולל הכפרים שרונה וואלדהיים בארץישראל), היתה זאת דרישה דמיונית לחלוטין, מין ציונות הפוכה.
אנשים שטחיים צחקו ממצע מגוחך ושטחי זה. הם לא הבינו את מהות המפלגה. הנאצים לא היו זקוקים למצע. להיפך, כל מצע ממשי רק יכול היה להפריע להיטלר, שלא ביקש לשכנע, להסביר, לעצב דפוסי-מחשבה חדשים במוחו של הפרט. מטרתו היתה בדיוק הפוכה: לחסל את הפרט, להטמיע אותו בהמון שיכור, לעורר בו את האינסטינקטים הפרימיטיביים, להורידו למכנה המשותף הנמוך ביותר.
להשגת מטרה זו אין צורך במיבנה רעיוני מוצק ומחושב. נוסף על סמל מלהיב ודגלים מהממים, היה צורך רק בכמה סיסמות חסרות תוכן אך משכרות כגון "יודה פרקה!" ("יהודה, התפגרי!") "דויטשלאנד ארוואכה!" ("גרמניה, התעוררי!") "נוייה אורדנונג!" ("משטר חדש!") "דריטס רייך!" ("רייך * שלישי" - שיירש את הרייך הראשון של קיסרי ימי-הביניים והרייך השני של ביסמארק).
היטלר לא היה מסוגל לכתוב אף מאמר הגון אחד. סיפרו משעמם
* המלה Reich אינה ניתנת לתרגום. פירושה קיסרות, אימפריה, או כל דבר שהוא מפואר יותר ממדינה רגילה, כגון "מלכות ישראל".