עד לדמעות. נאומיו, כשהם כתובים על גבי הנייר, נראים כאוסף רדוד ודל של סיסמות ריקות. אולם נאומיו לא נשמעו כך במציאות, כאשר היטלר עמד על הבמה, מואר באור הזרקורים, מתחת לדגלים האדומים האדירים, אחרי חצי שעה של שירי-לכת משכרים וקריאות היסטריות של "הייל!"
באותו רגע שוב לא התגודדו באולם בני-אדם. השומעים הפכו אוסף של יצורים מהופנטים, תת-הכרה קולקטיבי, המון שדמה לחיה שיכורה העונה בקול אחד ומרימה אלפי ידיים, חיה ללא-פרצוף, המסתכלת באדם שעל הבמה. והאדם שמאחורי השפם הקצוץ והבלורית המרוחה נראה גם הוא כחסר-פרצוף, כחסר-אישיות.
סמוך לאותה תקופה כתב פילוסוף ספרדי בשם חוסה אורטגה איגאסט ספר שעשה רושם עמוק בגרמניה: התקוממות ההמונים. הוא ניבא בו את סוף החברה האנושית המורכבת מיחידים בעלי-אחריות, את עליית תקופת האנארכיה של ההמונים חסרי-האחריות. אדולף היטלר החליט לרכב על מפלצת זו - וכיום שוב אי-אפשר לקבוע אם הוא נהג במפלצת או אם המפלצת נהגה בו! אם הוא השליט את הטירוף בגרמניה, או שהיה זה הטירוף הגרמני שהעלה אותו לשלטון.
המצע של 25 הנקודות נמסר לקהל של אלפיים באסיפת-ההמונים הראשונה של המפלגה, שהיתה מעין אסיפת-ייסוד. היא התקיימה ב-24 בפברואר 1920.
היטלר לא היה הנואם העיקרי. חברי המפלגה עדיין לא האמינו כי הוא נואם מוצלח, הזמינו כנואם ראשי עסקן ימני מנוסה, רופא הומיאופאטי. התיאור העתונאי היחיד שפורסם למחרת היום, בעתון ימני, פירט בהרחבה את דברי הנואם הראשון, הקדיש לדברי היטלר בדיוק ארבע שורות, בהן קבע כי "מר היטלר פיתח כמה רעיונות פוליטיים קולעים", כי היו הפרעות, וכי "לאחר מכן הודיע את המצע".