סמוייה, המכוונת את מעשיו אף מבלי שירגיש בכך. האיש המכריז על עצמו כי הוא חופשי מאידיאולוגיה, קרוב לוודאי כי הוא פועל באופן תת-הכרתי על פי האידיאולוגיה של קודמיו, אותה עיכל שלא-מדעת. "אין מעשה מהפכני בלי תיאוריה מהפכנית," קבע לנין.
היטלר עצמו לא התייחס בזילזול לרעיונות. הוא חשב את עצמו להוגה-דעות גדול. אמנם, למעשה היה נטול כל כוח-יצירה מחשבתי. אך היה לו כשרון מיוחד ללקט מכל הבא ליד, להפקיע רעיונות מכל עבר, ולבנות מהם בניין מבעית, שסתר את כוונות יוצריהם. חלק מן הרעיונות האלה התפתח באופן אורגאני באווירה של פרוסיה וגרמניה, מאז ימי מארטין לותר ועד ימי ריכארד ואגנר. אחרים צמחו באווירתהחממה שלמחרת מלחמת-העולם הראשונה, כאשר אידיאולוגיות חדשות צצו כפטריות.
מיד אחרי המלחמה פירסם סופר בשם ארתור מלר-ואן-דן-ברוק חוברת בשם הרייך השלישי - וטבע מטבע לשונית שנחטפה על-ידי היטלר. מלר-ואן-דן-ברוק היה רחוק מאד מדעות היטלר. הוא דגל ב"סגנון פרוסי" וב"שמרנות מהפכנית" - מעין התחדשות של הרייך הישן בידי שמרנים צעירים. ב-1925 איבד את עצמו לדעת - וכך חסך לו הגורל את ראיית הרייך השלישי, כאשר קם.
בסגנון דומה הטיף חייל משוחרר בשם ארנסט יונגר ל"רוח חיילית". הוא טען כי בחפירות המלחמה נוצר הסוציאליזם האמיתי, שהוא לאומי וצבאי. רוח זו תקים משטר חדש, אשר במרכזו יעמוד הפועל-החייל, השולט על הטכניקה החדישה והרואה בשרות המדינה את עיקר שליחותו.
רעיונות אלה היו גחלת קבוצה של חיילים משוחררים, שקראה לעצמה "חוג המעש", הוציאה חוברת וספרים, והשפיעה לא מעט על האינטליגנציה הצעירה. היא הטיפה במעורפל ל"שליחות הדור הצעיר". לדבריה, היו הגרמנים צריכים להתנגד הן לקומוניזם והן לקאפיטליזם הרקוב, השם את הרגש על חרות הפרט ומביא את העמים לאנארכיה.