לשוא יטענו חסידי ניצשה כי ידיו לא שפכו את הדם הזה. עובדה היא כי כך הובן, ואלה המסקנות שהוסקו מדבריו. היטלר, שלא הבין את משמעותו האמיתית של גיצשה מעולם, ראה את עצמו כתלמידו הנאמן, האמין בכל לבו כי הוא חאדם-העליון המובטח.
השפעתו של הוגה-הדעות המזהיר, בעל כוח-הכתיבה הסוגסטיבי, השתרעה לאורך כל החזית הנאצית. ניצשה בז לנשים: "הגבר יאומן למלחמה, האשה ללידת לוחמים. כל השאר הוא איוולת." ובמקום אחר: "אתה הולך אל האשה ? אל תשכח את השוט!" * הנאציזם היה תנועה אנטי-נשית מובהקת, ומנהיגיו סירבו בפירוש להעניק משרה חשובה כלשהי לאשה.
כוחו המיוחד של ניצשה להשחית נוער אינטליגנטי לא היה מוגבל לגרמניה. ישגם צעירים ישראליים שהושפעו לא פחות - כפי שמתאר, למשל, הסופר הצעיר פנחס שדה בספרו האוטוביוגראפי החיים כמשל. כל צעיר המושפע מניצשה, לפני שהגיע לבגרות מספקת כדי לעכל את דבריו, הוא חומר-גלם מתאים לנאציזם חדש.
האם אשם בכך ניצשה ? האם אפשר להטיל על הפילוסוף המת את האחריות לזוועות היטלר ואייכמן ? חסידיו הרבים של ניצשה מכחישים זאת בשצף-קצף. אולם אין ספק כי הוגה-דעות חייב לשאת באחריות עבור התוצאות הסבירות של תורותיו. בכל משפט של פושעי-מלחמה מגיע לאנשי-הרוח מקום-כבוד על ספסל-הנאשמים. לאנשים המעצבים את נפש הרוצחים אסור לטעון כי ידיהם נקיות מדם.
אי-אפשר לתאר את עליית הנאציזם ללא הרעיונות שיצרו את האווירה החברתית, שעיצבו את אופי הדור, שהתוו את הדרכים שהובילו
כפי שמספר שיירד, הגיב הפילוסוף הבריטי ברטראנד ראסל על פיסקה זו של ניצשה: "תשע מבין כל עשר נשים היו מוציאות אח השוט מידיו. הוא ידע זאת, ועל כן לא התקרב לנשים..."