בעקביות אכזרית אל שערי אושוויץ. בבית-החרושת של המוות מילאו הרעיונות תפקיד יותר חשוב מאשר אדי-יהרעל.
בעלי הרעיונות, במידה שנשארו בחיים, לא הודו בכך. הם הסתייגו בפה מלא מן התוצאות של רעיונותיהם, דחו בשאט-נפש את האחריות למעשי תלמידיהם הבלתי-קרואים. אך אחריותם תשמש אזהרה להוגיהדעות בארצות אחרות, ובכללן ישראל. אף שאגשי-הרוח לא הפעילו בעצמם את תאי-הגאזים, לא רצחו ולא שדדו, הרי ידיהם שפכו את הדם. אפשר לרצוח מיליונים מעל קאתדרה של אוניברסיטה שלווה.
אנשים כמו פיכטה, הגל, ניצשה ושפנגלר הכשירו את הקרקע הרוחנית לנאציזם. הזרע הנאצי עצמו נזרע בקרקע זו על-ידי שורה של הוגי-דעות קרובים יותר - שאף הם לא ידעו את אשר הם עושים.
בלילה סוער בחודש מארס 1946, שנה אחרי התאבדותו של אדולף היטלר והיעלמו של אדולף אייכמן, יצא ישיש בן 76 מביתו בגרמניה הדרומית. יחד עם אשתו הלך אל גיא מוסתר, בו זרם יובל קטן, בצד עץ חסון. למחרת היום נמצאו השניים: הפרופסור קארל האוסהופר שכב מת על הארץ, אשתו מרתה היתה תלויה על העץ. שניהם בלעו מנה של ארסניק.
האיש שעשה מעשה זה היה אדם שבור. בימים האחרונים של המלחמה נמצא בנו בכורו בקבוצת אסירים גרמניים שהועברו על-ידי ה0.ס. בחוצות ברלין המופגזות. בדרך נתקלו האסירים ביחידה אחרת של הס.ס. שהעמידה אותם אל הקיר, חיסלה אותם בצרורות של מקלע. אשמתם: הם היו מעורבים במרד-הקצינים להפלת היטלר בפרוס השנה האחרונה של המלחמה. האוסהופר האב ישב אף הוא זמן-מה במחנה-ריכוז.
היה זה מעשה כפוי-טובה מצד הנאצים. כי מעט אגשים תרמו