תרומה כה רבה לרעיונותיהם כמו האוסהופר - אף שהספיק להתחרט על-כך, בראותו את התוצאות הנוראות.
הפרופסור האוסהופר היה אלוף-משנה בצבא הגרמני הקיסרי. הצבא שלח אותו לשרת במשך כמה שנים ביפאן. שהותו שם שינתה את השקפודעולמו. בניגוד לרוב הגרמנים, שהם בעלי תפיסה מרכזאירופית מוגבלת, כמעט פרובינציאלית, היתה לו תפישה עולמית. הוא תירגם תפישה זו לתורה שנקראה "גיאו-פוליטיקה".
השם עצמו היה תמים מאד. הוא הופקע מידי מדענים אמיתיים,
כמו קיאלן השבדי ומאקינדר הבריטי, שניסו להוכיח את השפעת הנתונים הגיאוגראפיים על ההיסטוריה העולמית ועל הפוליטיקה השוטפת. היתה זאת התחלה של מדע מעניין וחשוב, שעזר להסביר, למשל, מדוע חדלה וונציה בתקופה מסויימת להיות מעצמה עולמית, מדוע באה ספרד במקומה, מדוע ירשו האנגלים את מקום הספרדים.
האוסהופר נטל את המדע התמים הזה, הפך אותו לאידיאולוגיה.
כמו קארל מארכס לפניו, הוא עירבב יסודות מדעיים מובהקים עם שאיפות רעיוניות וסיסמות תעמולתיות, עד ששוב אי-אפשר היה להפריד בין אחד לשני. בעוד שמארכס טען כי הכלכלה היא הגורם הבלעדי המכוון את ההיסטוריה, טען האוסהופר כי מקום זה מגיע דווקא לגיאוגראפיה.
קארל מארכס הפך את האדם למכשיר עיוור בידי תהליכי-ייצור אלמוניים. האוסהופר הפך את האדם למכשיר עיוור בידי נתונים גיאוגראפיים. בשני המקרים, איבד האדם את מקומו כמטרה, כמרכז העולם, כערך עליון, כשליט שנברא בצלם אלוהים. בשני המקרים הוא הפך לאמצעי, למספר, לכלי-חפץ, לנתון סטאטיסטי, ל"חומר אנושי".
תלמידי מארכס הגיעו, בימי סטאלין, להשמדה פיסית של מעמדות שלמים - כגון מליוני הקולאקים. תלמידי האוסהופר הרחיקו לכת, תיכננו את השמדתם הפיסית של עמים שלמים.
האוסהופר העניק לשטחים הגיאוגראפיים אישיות מסתורית משלהם