- אותה אישיות שאבדה לבני-האדם. האדם היה רק "אוכלוסיה", ואת האוכלוסיה היה צריך להזיז בהתאם לצורכי השטח.
בימי נעוריו של האוסהופר, תחת שלטון הקיסר, חלמו הגרמנים על יצירת עוצמה ימית גדולה, שתגבר על הבריטים. חלום זה, לו הוקדשו אז מיטב האמצעים, התנפץ אל חומת-הפלדה של הצי הבריטי במלחמת-העולם הראשונה. גרמניה איבדה את הצי שלה ואת כל מושבותיה. האוסהופר לימד תורה הפוכה: על גרמניה לוותר על הים, להשתלט על "השטח הנרחב של מזרח-אירופה". היה זה, לדבריו, "מרחב המחיה" של האומה הגרמנית.
האוסהופר הבחין בין שני סוגי עמים: עמים "סטאטיים", שכבר הגיעו לנקודת-הרוויה מבחינת האוכלוסיה וההתפשטות, ועמים "דינאמיים", בעלי אוכלוסיה המתפשטת במהירות, הזקוקים ל"מרחב מחיה", והזכאים על כן לצאת למסעי-כיבוש. העמים הדינאמיים צומחים וחיים, העמים הסטאטיים שוקעים ומתים. המדינות החולשות על האוקינוס, כגון האימפריה הבריטית, חייבות לפנות את מקומן למדינות החולשות על יבשות.
יבשת אחת כזאת היא אמריקה, עליה חולשת ארצות-הברית. יבשת שניה, וחשובה יותר, היא "איראסיה" - גוש-האדמה האדיר של אירופה ואסיה. זהו "אי העולם", אשר במרכזו נמצאת "ארץ הלב", היא רוסיה. גרמניה רשאית וחייבת לכבוש את "ארץ-הלב", כדי להבטיח לעצמה את ההגמוניה באיראסיה כולה.
כך תיאר האוסהופר את המעצמה הגרמנית העתידה - מדינה המשתרעת מן הריין עד לערבות סיביר, שתפתח "מרחב מחיה" עצום בפני העם הגרמני הדינאמי, המתפתח ומתרבה במהרה. גרמניה זו תעלה בכוחה על האימפריה הבריטית, על ארצות-הברית ועל יפאן. (ושוב אפשר לטעון כי החזון עצמו התגשם, אם כי תוך שינויים: הרוסים באו במקום הגרמנים והקימו בעצמם את מדינת-היבשת האיראסית האדירה,