באמצעות הס, היתה להאוסהופר השפעה עצומה על ספר זה, בו היתווה היטלר את קרהמדיניות שהנחה אותו עד היום האחרון של חייו. מעולם לא פירסם מדינאי חורש-מזימות, מראש, פירוט כה שלם של מזימותיו, כמו שעשה היטלר בספר זה. דווקא משום כך לא התייחס איש ברצינות לתוכניות המדיניות של ספר זה - עד שהיה מאוחר.
הקו היה ברור לגמרי: לכרות ברית עם בריטניה ואיטליה כדי להשמיד קודם כל את צרפת, ולכבוש לאחר מכן את מרחב-המחיה הגדול במזרח.
כדי להגיע לכלל הסכם עם בריטניה היה היטלר מוכן לוותר על בניית צי-מלחמה ועל כל תביעה להחזרת המושבות הגרמניות^זהופקעו בתום המלחמה. כדי להגיע לכלל הסכם עם איטליה היה מוכן' להפקיר את המיעוט הדובר-גרמנית בצפון איטליה שדוכא על-ידי מוסוליני, שניסה לכפות עליו בכוח אופי איטלקי. בשני נושאים אלה התנגש היטלר עם רגשות הימין הגרמני, והוכיח עקביות רבה.
בכלל בז היטלר מעומק לב לעסקני הימין, שהטיפו להחזרת השטחים שנקרעו מעל הרייך בתום המלחמה. הוא נשא את עיניו אל יעד גדול יותר עד אין שיעור: "ארץ הלב" העצומה של האוסהופר.
"מדיניות-החוץ של המדינה הגזענית חייבת להבטיח את קיומו של הגזע המאוחד במדינה. עליה לעשות זאת על-ידי יצירת יחס בריא, חיוני וטבעי בין גודל העם וריבויו הטבעי מצד אחד, לבין גודל השטח וטיב הקרקע מצד שני... רק מרחב הגדול די צורכו מבטיח לאומה את חופש הקיום עלי אדמות."
הכוונה אינה רק לעניני תזונה. "שטח-האדמה של מדינה מסויימת אינו חשוב רק כמקור ישיר לתזונת העם, אלא גם מבחינה אחרת, מדינית-צבאית." מבחינה זו מתח היטלר ביקורת קטלנית על הרייך השני של ביסמארק, בטענו כי לא היתה למדינה זו כל יכולת להפך למעצמה עולמית. היא היתה קטנה מדי.