אולם לא תופעות-שוליים אלה בלבד מזכירות בישראל את האוסהופר ותלמידיו. גם בחוגים הקרובים הרבה יותר לשלטון המדינה נשמעות נימות המזכירות את הקטעים המצוטטים מספרו של היטלר. החסרים בסביבתו של דויד בן-גוריון אנשים המטיפים (לרוב בחדריחדרים, שלא לפרסום) לשינוי גבולות המדינה, כדי להשיג את הקרקע הדרושה לקיום הלאום, מבחינה תזונתית ומבחינה מדינית-צבאית ? החסרים אנשים הסבורים כי ריבוי גדול של אוכלוסיית ישראל, בדרך של עליה וריבוי טבעי, מחייב הרחבת שטח-המחיה ? החסרים אצלנו גנראלים-בדימוס הסבורים כי החרב חייבת לספק אדמה למחרשה, והמזהירים כי אחרת צפוי כיליון לאומה שנתנה לעולם של ימינו את פרצופה התרבותי ?
קרוב לודאי שאיש מכל האנשים האלה אינו מתאר לעצמו כי רעיונות עלולים למצוא תלמידים, וכי תלמידים עלולים לבצעם על פי ההגיון הטמון ברעיונות עצמם - מבלי להתחשב בהיסוסים ובמעצורים של ההוגים.
כדי לפנות שטח יש צורך בהשמדת עמים. כדי להשמיד עמים, יש צורך בצידוק רעיוני - בהוכחה כי המשמיד שייך לסוג אנושי יקר יותר מן המושמד. כדי לאפשר לאדם רגיל כמו אייכמן ליהפך למשמיד מיליונים, יש צורך לנטוע בו את האמונה שחומר-הגלם-למשרפות אינו מורכב מבני-אדם, אלא משרצים.
במלים אחרות: יש צורךבתורת-הגזע. היא הצד השני של מטבע שטח-המחיה.
כמו תורת הגיאו-פוליטיקה, נגנבה גם תורת-הגזע על-ידי הנאצים מהוגי-דעות שלא התכוונו לספק את הדגל שיתנופף בשערי אושוויץ. אולם הוגים אלה סללו את הדרך אל המשרפה.