בעיני צ׳מברליין, כל הגזעים הטהורים שווים בערכם. אם כן, מד. ביהס ליהודים טהורי-הגזע? צ׳מברליין הסתבך, אך מצא מוצא מן הסבך: היהודים הם ממזרים מטבעם. אין הם שמים אמיתיים. הם נוצרו כתוצאה של תערובת בין החיתים, שהורישו ליהודים את האף הארוך, לבין הבדואים השמיים, שבאו מן המדבר. המעט הטוב שיש ביהודים בא להם מן הדם האמורי, שהצטרף לתערובת. אך בסך-הכל זה גזע מעורב, ממזרי, שלילי באופיו. אין ליהודים שום חוש דתי, בניגוד לישו הגרמני. הם חומרניים, חסרי-אידיאלים. הגזע הארי חייב לשלול מהם את הילודהקדושה הכוזבת.
צ׳מברלין, בנו של אדמירל בריטי וצאצא אחת המשפחות האצילות שנתנה לבריטניה אלופים ומדינאים רבים, כתב ספר מונומנטלי זה, על 1200 עמודיו, תוך שנה וחצי, בסוף המאה שעברה. הוא הודה שעשה זאת תחת לחץ: שד מסתורי השתלט עליו והכריח אותו לכתוב את היצירה הגואלת. כי צ׳מברליין האמין ברוחות, שכיוונו את חייו והטילו עליו שליחות קדושה.
האופי האווילי המבעית של הספר לא הפריע להצלחתו. הקיסר עצמו נתן את חסותו ליצירה, הזמין אליו את המחבר והפכו לידיד אישי. הקצינים, האצילים, הפרופסורים, הבורגנים של הרייך השני עטו עליו כעל שלל רב. 100 אלף טפסים נמכרו עד לפרוץ המלחמה. שליטי גרמניה מצאו בצ׳מברליין את האישור לכל שאיפותיהם. כי, אמר המחבר, "אלוהים סומך היום על גרמניה לבדה." העובדה שאמר זאת בריטי, בן אומה שכל גרמני אמיתי מקנא בלבו בבטחונה העצמי העילאי, עוד הגבירה את הרושם.
צ׳מברליין התגרש מאשתו הפרוסית, נשא לאשה את בתו של ריכרד ואגנר. באמצע המלחמה, בה שפכו בני עמו את דמם במאבק נגד גרמניה, הפך רשמית לאזרח גרמני. הקיסר העניק לו את צלב-הברזל, אות הצטיינות גבוה. כי איש לא החניף לקיסר השחצן, מוכה שגעון-