של ביסמארק - הרייך השני החמדני והמיליטריסטי. יחד עם זאת שנא את הדמוקראטיה. "איפה יושבים הברברים הגרמניים שלנו?" שאל, והשיב: "אנו מוצאים אותם בפרלמנטים, שנבחרו בבחירות כלליות."
לבסוף נכנע ואגנר להשפעתו של ארתור דה-גובינו, האציל הצרפתי שכתב ספר על "אי-השוויון של הגזעים האנושיים", בעיקר כדי להוכיח כי משפחתו האצילה שווה יותר מן ההמון הפשוט. מגובינו למד ואגנר, לדבריו, כי "הגזע האנושי מורכב מגזעים בלתישווים, שאי-שוויונם לא ייעלם לעולם. הגזעים האצילים יותר, יכולים לשלוט על האחרים. אולם כאשר הם מתערבבים עמם, אין הם מרימים את האחרים לדרגתם, אלא יורדים לדרגתם שלהם."
מי הגזע האציל ? הגזע הלבן. לרוע המזל, נופל גזע זה במספרו משאר הגזעים, ועל כן היה נאלץ להתערבב בהם. זוהי הטרגדיה של החברה החדישה - המעוט הלבן הטהור הולך ופוחת. ואילו היהודי. נושא ההתנוונות הגזעית, אינו נפגע.
השפעתו של ואגנר על גרמניה היתה אדירה. כי הוא לא היה מחברם של ספרי-מדע משעממים, אף לא סופר מלהיב כמו ניצשה׳ ידידו ואויבו. הוא היה יוצרן של אופרות נהדרות, להן כתב גם את המנגינות וגם את המלים. האופירות, שגילמו את השקפותיו, עיצבו דורות של גרמנים. מופיעים בהן גיבורי האגדה הגרמנית, גזע עילאי של גיבורים כמו זיגפריד, הנאבקים נגד כוחות-החושך של הממון. יצירות אלה, האפופות ערפל מיסטי, היו נשק כביר. היטלר ראה בהן את ההוויה האמנותית העיקרית של חייו. יהד עם התורות של גובינו וצ׳מברליין, היו האופירות של ואגנר שופר לתיאוריה הגזענית, עבודתאלילים לגזע העליון, קריאת-תגר על הגזע השמי הנחות.
בתקופה נורמלית קשה לתפוס כיצד יכלו אנשים בריאים להאמין בדברי-איוולת מסוג זה. אולם כאשר עם אכול רגשי-נחיתות רוצה להאמין בעליונותו, הוא מסוגל להאזין לכל תיאוריה מתאימה, תהיה