באסיפות-העם ידע היטלר, באמצעות טכסיסי תאורה, להישאר כמעט בלתי-נראה. בהיכנסו לאולם ובעברו ביז הקהל היה מוקף משמר גדול. באוויר מלא-העשן נתקבל רק רושם מטושטש של איש חיוור, בחליפה שחורה.
כאשר ישב בבית-קפה, לא הכירוהו יושבי השולחנות הסמוכים.
הם ראו גבר רגיל, בעל שערות שנסרקו בהקפדה, עם שביל בדיוק באמצע, ושפם מגודל. חיוך מנומס, מוגזם במקצת, קידות תכופות כך נראה האיש אשר שכניו היו מתפלאים אילו ידעו עליו כי הוא הדמגוג שהטיל את מוראו על העיר והארץ.
העתון ההומוריסטי לא ידע זאת. הצייר רשם כמה רישומים דמיוניים. האם כך נראה היטלר? אולי הוא בעל סנטר אדיר ומצח נמוך, כיאה לאיש שופע-מרץ? שמא יש לו גולגולת אדירה, כיאה להוגה דעות כביר? האם הוא דומה לנאפוליאון או לביסמארק? לבסוף החליט הצייר להנציחו בצורה אחרת. הוא צייר שולחן של ביתמרזח, עם כוס-בירה, נקניק וצנון. מעליו צייר ענן שחור, מתוכו מבריקים ברקים. הכותרת: "מצאנו כי אדולף היטלר כלל אינו בןאדם, אלא מצב."
היתה בכך אמת רבה. היטלר היה מצב גרמני. מצב של תוהו-ובוהו. מצב-רוח של טירוף ויאוש. בתוהרובוהו שאחרי מלחמת-העולם הראשונה נולדה המפלגה הנאצית. במשך 14 שנים עלתה וירדה, ככל שעלתה וירדה האנארכיה במדינה. כאשר האנארכיה הגיעה לשיאה, הגיע אדולף היטלר לשלטון.
אפשר לומר כי עקומת ההצלחות והכשלונות של הנאציזם בין 1919 ל-1933 היתה מודד מדוייק להתערערות הפוליטית, הכלכלית והחברתית במדינה. הנאציזם לא יצר את אסונותיה של גרמניה אבל הוא נבנה על-ידם. התנועה שהולידה את השואה היהודית היתה בעצמה תולדת השואה הגרמנית.