כמעט בצעקה, בקול חזק וחודר שלא שמעתי כמוהו מעולם אצל אדם אחר. בחדר השני התעורר תינוק והתחיל לבכות. אחרי שדיבר על היהודים כרבע שעה, בצורה די הומוריסטית אך חד-צדדית, הפסיק לפתע, ניגש לבעלת-הבית, ביקש סליחה ונפרד שוב בנשיקת-יד. נראה ששאר החברה לא מצאה חן בעיניו, כי רק בדלת קד לנו קידה קצרצרה."
כך נוהג אדם שאינו בטוח בעצמו, המבקש לעשות רושם עז בכל האמצעים - והחושב בכל רגע על הרושם שהוא מעורר. הוא תמיד איחר - לכל הישיבות הגיע אחרון, זמן ניכר אחרי האחרים. כי המאחר מעורר תשומת-לב, נראה חשוב יותר. הוא לא היה מסוגל לנהל שיחה - רק לנאום ולהשתיק את הזולת. בסיכום: אדם בעל-כוח רצון, אך לא אדם נעים.
קודם כל היה עליו להשתלט במפלגה. הדבר לא עבר ללא קרב. מייסדי המפלגה לא רצו בשליט-יחיד. כאשר נעדר כמה ימים, אירגנו מרד נגדו. היטלר חזר, דפק על השולחן, תבע כי מעתה תינתן לו סמכות דיקטטורית במפלגה. האחרים התנגדו. הופץ נגדו כרוז, בו נאמר כי "היטלר שואף לשלטון ולקידום האמביציה האישית שלו... נדמה לו כי הזמן בשל לפלג את שורות המפלגה באמצעות האנשים המפוקפקים העומדים מאחוריו, ולקדם כך את האינטרסים של היהודים וידידיהם... איך הוא מנהל את המערכה שלוי כמו יהודי. הוא מסלף כל עובדה... נאציונל-סוציאליסטים! עליכם לקבוע עמדה כלפי טיפוסים כאלה! אל תטעו. היטלר הוא דמגוג... הוא מאמין כי בכוחו לפטם אתכם בכל מיני סיפורים שאינם אמת."
היטלר הגיש משפט על הוצאת דיבה. אנטון דרקסלר, מייסדה האמיתי של המפלגה, נאלץ להתנצל פומבית. היטלר איים בהתפטרות, בידעו כי בלעדיו אין המפלגה מהווה גורם כלשהו - הוא היה הנואם, מושך ההמונים, מביא הכסף. האולטימאטום שלו נתקבל. אויביו הודחו. מאותו רגע הפך ל"פירר" - למנהיג.