כאילו לא הספיקה השואה הכלכלית-החבדתית של האינפלאציה, נתלוותה אליה השואה הפוליטית של הפלישה הצרפתית לחבל הרור.
הצרפתים לא היו מאושרים מתוצאות המלחמה. יעדם העיקרי, ביתור גרמניה המאוחדת למדינות קטנות, לא זכה לתמיכת אנגליה ואמריקה. הם חששו כי תוך כמה שנים תתאושש גרמניה ותנקום את נקמתה בצרפת, שתישאר אז מבודדת. גברו הקולות שתבעו להנחית מכה נוספת על גרמניה, בעודה חלשה וחסרת-אונים. כאשר פיגרו הגרמנים בתשלומי השילומים, נשלח הצבא הצרפתי לתפוס את מחוזהתעשייה העיקרי של גרמניה, המשתרע לאורך נהר התר, הסמוך לגבול הצרפתי.
גרמניה ענתה בהפגנה בלתי-צפויה של אחדות לאומית. הממשלה הכריזה על מרי אזרחי באזור הכיבוש. כל הפלגים, מן הקומוניסטים ועד לימין הקיצוני, התלכדו יחדיו בהפגנה אדירה של רצון לאומי. העבודה פסקה בכל מקום אליו הגיעו החיילים הצרפתיים. המכרות !׳בתי-החרושת שבתו. ידיים אלמוניות פוצצו את רכבות-הצבא הצרפתיות. גאווה לאומית אדירה אחזה את המדינה.
רק קול אחד בכל רחבי גרמניה הפר אחדות לאומית זו - קולו של אדולף היטלר במינכן. בפני ההמונים הנבוכים הכריז: אין טעם ללחום באוייב הזר, כל עוד הפושעים שולטים בברלין! המרי האזרחי הוא המצאת היהדות הבינלאומית, המבקשת להרוס את גרמניה כליל!
"לא," צעק, "הסיסמה לא צריכה להיות : מוות לצרפת! הסיסמה צריכה להיות: מוות לבוגדים במולדת, מוות לפושעי נובמבר*!"
* הכינוי הנאצי השיגרתי לממשלה, שהגיעה לשלטון בחודש נובמבר 1918, "תקעה סכין בגב" הצבא והביאה לכניעת גרמניה.