המשק ועל מדיניות-החוץ וזרעו זרע ההבראה. והגרוע מכל: מברלין באה הנחייה חדשה של הרמט"כל, האנס פון-זקט, אשר קבע: הצבא חייב עכשיו לשתף-פעולה עם הרפובליקה! הצבא זקוק לשקט, יש למנוע כל פוטש בכוח!
היטלר היה אחוז אימה. הסכנה הנוראה של ההבראה הלאומית איימה לקבור תחתיה את המפלגה הנאצית. הוא הבין: עליו לפעול מיד, פן יאחר את הרכבת.
היה זה פחד כפול. היטלר היה משוכנע שאם לא יטול את היוזמה לידיו, יפעלו גורמים אחרים. בימי האנדרלמוסיה הגיעו לשלטון בממשלה הבווארית המחוזית אנשי הימין הקיצוני, שדגלו בהפרדת בוואריה מגופה של המדינה, והחזרת המלך הבווארי לכם המלכות. אלה היו עתה עלולים להכריז כל יום על פוטש משלהם - ולחסל בדרך זו את סיכוייו של היטלר.
כך נולד הפוטש של ה-8 בנובמבר, 1923. לולא שימש הקדמה למה שעתיד היה לקרות כעבור עשר שנים, היה דומה לקומדיה. כמה פעמים נקבע תאריך להפיכה ונדחה. לבסוף נקבע ה-4 בנובמבר. באותו יום עמדו ראשי השלטון המקומי לקבל מיצעד של הצבא, מעל גבי במה שהוצבה בסימטה צרה. תוכנן כי כמה דקות לפני המיצעד יגיע היטלר למקום בלווית כמה מאות מאנשי פלוגות-הסער, יציב מקלעים, יחסום את הסימטה משני עבריה, יכריז בו במקום על הקמת ממשלתההפיכה וישכנע את ראשי-השלטון להצטרף אליה.
ביום המיועד נשלח אלפרד רוזנברג לסייר במקום. הוא גילה כי הרחוב מוגן על-ידי יחידה גדולה של שוטרים חמושים. התוכנית בוטלה.
לפתע שמע היטלר כי ב-8 לחודש ייפגשו כל ראשי השלטון המקומי, יחד עם אלוף הפיקוד ומפקד המשטרה, באסיפה שנקבעה