בבית-מרזח שנשא את השם "בירגר-ברוי-קלר" ("מרתף הבירה האזרחי"). עתה נתקף היטלר פחד קיצוני. הוא האמין כי אסיפה זו נועדה להכרזת הפוטש המלכותי. הוא החליט החלטה נחפזת: לנצל את המאורע כדי לחולל שם את הפוטש שלו. לצורך זה בוטלה תוכנית אחרת, הרבה יותר בטוחה.
בערב הגדול, אחרי התחלת האסיפה, הקיפו פלוגות-הסער המזויינות את הבניין. היטלר חדר פנימה בראש אנשיו, כשאקדח שלוף בידו. כדי למשוך תשומת-לב, קפץ על אחד השולחנות וירה באוויר. לאחר מכן מיהר לעבר שולחן-הנשיאות. כאשר ניסה קצין-משטרה לעצור בעדו, כיוון היטלר את האקדח לעברו. במלים חטופות ציווה על שלושת הגדולים הנוכחים - ראש הממשלה המחוזית, אלוף הפיקוד והמפקח הכללי של המשטרה - לבוא עמו לחדר קטן וסמוך.
לפני כן קרא מן הבמה: "המהפכה הלאומית החלה! בניין זה תפוס בידי 600 אנשים מזויינים בנשק כבד. איש לא יעזוב את האולם! אם לא יהיה מיד שקט, אציב מקלע על היציע! הממשלה המרכזית והממשלה המחוזית סולקו. הוקמה ממשלה לאומית זמנית. מחנות הצבא והמשטרה נתפסו. הצבא והמשטרה צועדים לעבר העיר מתחת לדגל צלב-הקרם!" זה היה שקר, אך איש לא יכול היה לדעת זאת.
בחדר השני הודיע היטלר לשבוייו שעליהם להצטרף מיד לממשלתו. הם סירבו, למרות האקדח של היטלר, שהיה מכוון לעברם. לפתע חזר היטלר לאולם הגדול, עלה על הבמה והודיע כי השלושה הסכימו להיכנס לממשלתו. "עד שנסדר את החשבון עם פושעי נובמבר, אני מציע ליטול לידי את הנהלת הממשלה הלאומית. לודנדורף יקבל לידיו את הצבא... הממשלה הזמנית תארגן את המיצעד לעבר ברלין, אותה בבל מלאת-חטאים... מחר תימצא ממשלה לאומית בגרמניה, או שימצאו אותנו מתים!"
שוב היה זה שקר. אך הקהל שמח שראשי השלטון המקומי הגיעו לכלל הסכם עם היטלר ושלא תהיה שפיכות-דמים. הוא מחא כפיים. הד התרועות הגיע לחדר הסמוך, ועשה רושם על שלושת השבויים.