היטלר עוד בראשית דרכו. בספרו תיאר את דרכו של קארל לואגר, האנטי-שמי הוינאי, אותו העריץ בנעוריו מרחוק. "שיטתו היתה ערמומית ביותר. הוא ידע לנצל את כל האמצעים כדי לרכוש את תמיכת המוסדות המבוססים. הוא השכיל להפיק ממקורות-כוח ישנים אלה את התועלת הרבה ביותר לתנועתו".
לואגר ניצל את הקיסר האוסטרי ואת הכנסיה הקאתולית. היטלר החליט לנצל את "המוסדות המבוססים" של גרמניה: את הצבא, את הנשיא המיליטריסטי הקשיש, ואת ההון הגדול.
לכל גורמי-הכוח האלה היה מכנה משותף. הם השתייכו כולם לאותי מעמד: מעמד האצולה והבורגנות הגבוהה, ששלט ברייך השני. הקצינים היו, כמעט כולם, בני משפחות אצילות, מהן שחלשו על האחוזות הגדולות של פרוסיה. הנשיא היה עצמו יונקר פרוסי, ואחרי בחירתו נתנו לו אילי-חחון במתנה אחוזה גדולה בפרוסיה המזרחית.
הכוח הכלכלי במדינה היה מרוכז בידי שני גורמים: בעליהאחוזות במזרח-ואילי-התעשיה המערב. עם כל הניגודים ביניהם, היו אלה מאוחדים בתפיסתם הריאקציונית, בשנאתם את האגודות המקצועיות, ובגעגועיהם להחזרת ימי-הזוהר של שלטון הריאקציה ברייך השני.
איך אפשר היח לרכוש כוחות אלה ? בינתיים עוד שיתפו פעולה עם ממשלת הרפובליקה, שקיבלה יותר ויותר צביון ימני. המשק שיגשג, ולא ראה צורך לריב עם האגודות המקצועיות. הסכנה הקוטוניסטית נראתה מבוטלת. הצבא, הכוח החזק ביותר במדינה, שהשפעתו הפוליטית גברה שבעתיים עם בחירתו של גנרל לכם הנשיאות, לא ראה צורך בהפלת משטר ששרת אותו נאמנה.
איש לא היה זקוק להיטלר, המנהיג הרעשני של מפלגת- שוליים קטנה. אולם היטלר לא נואש. הוא ריסן את האגף השמאלני של מפלגתו, אף השפיל אותו בפומבי. כאשר תמכו הנאצים בפרלמנט ב-1926 בהצעה להפקיע את נכסי המלכים והנסיכים שהודחו