הדו-פרצופיות של המפלגה יצרה לעתים מצב היתולי. בסתיו 1930 הגישה הסיעה הנאצית לפרלמנט הצעת-חוק, שדרשה לקבוע ריביתמכסימום של 4%, להפקיע ללא פיצויים את רכוש אילי הבנקים והבורסה ושל כל "היהודים שבאו ממזרח אירופה," להלאים את כל הבנקים הגדולים. שטראסר וחבריו רצו לשכנע את מיליוני הפועלים והבורגנים הזעירים כי בידיהם הסוציאליזם האמיתי.
היטלר נדהם. אותה שעה היה עסוק בחיזור אחרי "אילי הבנקים והבורסה", ששילמו לו הון-תועפות כדי לשים קץ לסוציאליזם. הוא ציווה על סיעתו לבטל את הצעת-החוק. למחרת היום הגישו הקומוניסטים את אותה הצעה, ללא שינוי נוסח. היטלר פקד על הצירים הנאצים להצביע נגד ההצעה שהם עצמם ניסחוה.
הוכחה אחרת לזרם ההון שהציף את הנאצים החל מ-1930 - אך לא לפני כן - נמצאה בתיק מס-ההכנסה של אדולף היטלר, שנתגלה בארכיון הגרמני אחרי המלחמה. בשנים 1925 עד 1929 הודיע היטלר על הכנסה שנתית שנעה בין 11 עד 20 אלף מארק לשנה (היינו הכנסה חודשית של בין 450 ו-850 ל"י) משכר-הסופרים עבור ספרו נזיין קאנופף. את ההכנסות האחרות, כגון שכר עבור נאומיו ושכר-הסופרים המופרז שגבה עבור מאמריו הגרועים בעתוגי-המפלגה העניים, העלים ברובן.
בשנים אלה ניהל מאבק מתמיד עם פקיד-השומה, שהזהירו כמה פעמים על אי-הגשת דו"ח הכנסותיו בזמן. פקיד-השומה רצה לדעת כיצד שילם עבור המכונית המפוארת, הנהוגה בידי נהג, אותה רכש ב-20 אלף מארק (10 אלפים ל"י). היטלר טען כי חי בעיקר מהלוואות בנקאיות, עליהן הוא משלם ריבית. את רוב הוצאותיו ניסה לנכות מן המס, בטענה כי הן היו מוקדשות לפעילותו הפוליטית, הדרושה לו כדי לאסוף חומר לכתיבה וכן כדי לפרסם את ספרו. "משרד מסההכנסה יכול להיווכח", כתב באחד ממכתביו, "כי הוצאתי על עצמי רק חלק קטן מן ההכנסות של ספרי. אין לי שום נכסים או הון. אני