שבוע אחרי הנצחון הנאצי בבחירות 1930 הובאו שלושה סגנים לדין בעוון בגידה, אחרי שניהלו תעמולה בצבא וניסו לשכנע את חבריהם לא לירות על הנאצים במקרה של הפיכה מזויינת. היטלר ניצל את ההזדמנות לא דק כדי לזכות בפרסומת אישית, אלא גם כדי לחזר אחרי הגנרלים. הוא דאג להיות מוזמן כעד-הגנה, אם כי לא דאג במיוחד לנאשמים התמימים.
בעמדו באור זרקורי הפרסומת הלאומית והבינלאומית, הכריז היטלר: "תמיד האמנתי כי טירוף הוא ליצור תחליף לצבא... כאשר נגיע לשלטון, נדאג כי מתוך הצבא הנוכחי יקום צבא גדול של העם הגרמני... תנועתנו אינה זקוקה לשימוש בכוח. יבוא יום כאשר האומה הגרמנית תלמד לדעת את רעיונותינו. אז יעמדו מאחורי 35 מיליון גרמנים... כאשר תהיינה הזכויות החוקיות בידינו, נעצב את דמות המדינה בצורה הנראית לנו כנכונה."
נשיא בית-המשפט הזכיר כי ב-1923 אמר היטלר ש"ראשים יתגלגלו לתוך החול". האם הוא נסוג עתה מאימרה זו ? השיב היטלר: "כאשר תנצח התנועה הנאציונל-סוציאליסטית, יקום גם בית-משפט נאציונל-סוציאליסטי. אז ננקום את נקמת נובמבר 1918, וראשים יתגלגלו \"
הנאשמים נידונו ל-18 חודשי מאסר, פסק-דין קל ביותר בהשוואה לחומרת האישום. אולם הנאשמים לא היו מרוצים. התכחשות היטלר לדרך ההפיכה נראתה להם כבגידה באידיאל. ההתחנפות לגנרלים הרגיזה אותם. אחד מהם הפך כעבור זמן קצר לקומוניסט מושבע, התפרסם בעלילותיו בשרות הדגל האדום, נמלט מידי הנאצים כשאלה ניסו להרגו בטיהור של יוני 1934, וחי אחרי מות היטלר. שני שרת את הנאצים עד הסוף, הוצא להורג על-ידי הצ׳כים אחרי השיחרור.
אך היטלר השיג את מטרתו. הגנרלים הקשיבו לדבריו. כאשר גברה האנארכיה במדינה, כאשר השואה הכלכלית החמירה ואשיות המשטר התמוטטו, הגיעו יותר ויותר מהם לכלל מסקנה כי מכל הרעות,